נערתי התעכבה לשוב מהמכולת. תמהתי ביני לבין עצמי שמא פגשה
בדרכה בחור כארז ועתה היא משתגלת עימו.
"אם כך," חשבתי, "בוודאי ייקח לה עוד חצי שעה לשוב."
הבנתי שלאחר השתגלות פראית עם זכר מושך בוודאי תהיה נערתי חמה
ומזיעה ולכן מיהרתי להדליק את דוד-המים, כדי שתוכל להתקלח בלי
בעיות.
אחר-כך הבנתי ששיגול כל-כך מוצלח נערתי בוודאי תרצה לתעד ביומן
שלה ולכן שלפתי אותו מתוך המגירה - מבלי לקרוא בו, חס וחלילה -
תוך שאני מחפש עט נוח שתוכל לכתוב בו נערתי את מאורעות יומה.
לאחר-מכן חשבתי שלאחר אירוע מגרה ומספק שכזה, בוודאי תחוש
נערתי בצורך לשחזר את החוויה מספר פעמים - בינה לבין עצמה,
כמובן. לכן שלפתי במהרה את זרג-הגומי שנמצא בארון שעל-יד המיטה
והצבתי אותו, זקוף ואיתן, בצד שלה במיטה. הבנתי שלאחר מספר
פעמים עם זרג הגומי תבין נערתי בוודאי שרוצה היא לחזור על
הפעולה המקורית עם אותו בחור כארז שפגשה במכולת. לכן מיהרתי
לשלוף למענה את ספר הטלפונים, כדי שתוכל ביתר נוחות למצוא את
מספר הטלפון שלו ושמתי את הטלפון האלחוטי בטעינה, מה שיאפשר לה
להסתובב ברחבי הבית תוך שהיא מתאמת עימו מפגש מיני נוסף.
לפתע תקף אותי חשש. אולי תותקף נערתי ברגשות אשם בלתי-צפויים
על בגידתה המבישה? חשבתי כיצד אוכל למנוע ממנה רגשות מיותרים
אלו. לאחר שקילה הגיונית של העניין, הבנתי שכל שעליי לעשות הוא
לשכב בעצמי עם בחורה כארז ובכך להראות לה כי איני מאשימה בדבר.
לכן הרמתי את הטלפון וטלפנתי אל ידידתי הטובה ובשיחה הודעתי לי
כי ברצוני לראותה לאחר שנים כה רבות של מרחק. כיביתי את
האורות, הצטיידתי בקונדום ויצאתי מהבית.
לאחר המפגש עם ידידתי הטובה חזרתי לביתי וראיתי שנערתי כבר
חזרה. חייכתי ביני לבין עצמי, התישבתי אל מול מרקע הטלוויזיה
והתחלתי לנשנש מהמאכלים שקנתה נערתי במכולת.

יואב תירוש.

4.2.2004