יום אחד, אחרי שנסיים בית ספר, אני אגיד לך...
אנחנו סתם נלך לטייל, כמו תמיד - נלך בלי מטרה.
אני אעצור, אסתכל בעיניים הירוקות מולי ואתה תבין שיש לי משו
חשוב להגיד לך. אולי אתה אפילו כבר יודע, אולי הייתי קצת
שקופה.
אני אצחק... ואגיד לך במין גיחוך כזה "וואי נזכרתי עכשיו...
אתה יודע ש..."
איזה נזכרתי ואיזה עכשיו - הרי תמיד זה היה ככה! אני לא יכולה
לחשוב עליך בלי לחשוב על השנה ההיא...

אני אספר לך שאהבתי אותך, כמעט שנה, שתמיד קיוויתי שאהבת אותי
גם ושאתה פשוט יותר ביישן ממני.
שנה שלא יצאת לי מהראש, כל צעד בחיים שלי התלווה במחשבות עליך.
נפגשנו, צחקנו, דיברנו, שמענו מוזיקה - ותמיד יצאתי עם הרגשה ש
"אולי הפעם הוא הבין"... רק אהבתי אותך יותר ויותר.

בסוף הפסקתי, הפסקתי לאהוב אותך... לפחות ניסיתי:) כי החברה
הכי טובה שלי אהבה אותך גם - ומה יותר חשוב לי ממנה?!
זה בא בטוב:) לא סתם ויתרתי עליך - אלא בשביל האהבה והאושר של
הנשמה התאומה שלי... אתה יודע שבשבילה ה-כ-ל-!

אז אולי יום אחד, שיעברו עוד כמה שנים ושנינו נהיה לגמרי אחרי
זה - אתה תדע! תדע שאהבתי אותך, גם כשהיית איתה... ואני תמיד
אוהב - אבל עכשיו כבר בדרך אחרת...