אריאלה דב / לעולם... |
החורף עבר, ועדיין הקור
עוטף את הגוף, כי לנצח אזכור
את זוג העיניים, העור הלבן
את זה הכאב שישאיר גם הזמן
וזה המשפט שנשמע בטעות,
משך את ידיי לכוון הגאות
וזוג העיניים, אמרו את הכל
אך דווקא אמת לא העזתי לשאול...
החורף עבר, והקור כתקוע
אלחץ את שפתיי, לא לשאול שוב... "מדוע"?
ורגע של שקט, משיב הקיים
החושך נמצא, אך האור יבוא גם
וזה המשפט, שכולם כבר אמרו
הותיר הריסות, שכבר לא יתחברו
וזה המבט את שמך ממלמל
לעולם לא אסלח לדמותך......-ל
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|