ברק נוה / הרוח |
שביהלה לדפדף יומנינו
נבהלה לראותם
אוזלים.
האש בעשב עצרה פתאום.
נסענו בכל הכוח בדרכים הסלולות,
שבויים בתנועה,
אנחנו שרצינו לפרוץ בהר.
והרוח לקח צבע
ושיער,
וחירץ פנים,
וגוף.
ועתה ירוקים.
רעננים מן האפר.
עדיין מתעקשת אדמה.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|