זה היה עוד יום רגיל ושגרתי, התעוררתי ב 12:00 בצהריים, נכנסתי
למטבח, הכנתי תה עם נענע, ופניתי לעבר הסלון.
במשך חיי, פיתחתי תאוריה שיותר גרוע מהכי גרוע לא יכול להיות,
לכן, בימים טובים, אם נתחיל את היום בנקודה הכי נמוכה, כנראה
שבסופו נמצא בנקודה גבוהה יותר.
אין בדיוק הגדרה גורפת על איפה ומהי המדרגה הכי נמוכה וגרועה
על הסולם, אולי יום אחד אני אפתח איזה סולם בינלאומי, מקביל
ריכטר שכזה, שיגדיר בצורה ברורה את מדרגות הבאסה.

לכל אחד יש נקודת שפל במשך היום/שבוע/חודש וכו'. אפשר לחלק את
זה לאיזה פרק זמן שרוצים.
מכיוון שפרק הזמן של 4 שנים נלקח בשחיתות ע"י הממשלה, של שנה
נלקח ע"י מס הכנסה, של רבעון בכלל איבד את מעמדו כסולם
(באדיבותן הרבה של החברות הבורסאיות שהפכו אותו למגלשה), ושל
ספונטניות, נלקח ברעש סביבתי גדול, ע"י ריכטר וחבריו
הססמוגרפים - החלטתי שהסולם שלי יהיה סולם יומי.
מדרגות הסולם שלי נובעות מכל הסולמות האחרים שהוזכרו, ועוד
רבים אחרים. הסולם שלי מושפע בעיקרו מרגישותינו להכל. היחסים
השונים משתנים מאדם לאדם, ממצב למצב, לכן לדעתי פרק הזמן של
יממה הוא המתאים ביותר.
חוץ מזה, כמו שלא באו לריכטר בטענות למה כבר בשלב התשיעי שלו
בערך חצי עולם יישבר לרסיסים, במקום בשלב המיליון בטענה כי
במיליון יש את התחושה המזוייפת אך מרגיעה שאליו יותר קשה יהיה
להגיע .
כך גם אני מצפה שלא יבואו אליי בטענות על פרק הזמן והשלבים
בסולמי.
אמנם. בניגוד לריכטר, הסולם שלי מקורו כחול לבן, ותכנית המגירה
כתובה בשפה העברית. אז מכיוון שישנם בארצינו הקטנטונת כשבעה
מיליון אנשי אשכולות שאפם בכל, כנראה שאקבל כ-שבעה עשר מיליון
ארבע מאות תשעים ותשע אלף, תשע מאות שמונים ושבע תלונות והצעות
ייעול.
זאת אומרת, שחוץ ממשפחתי הקרובה שמונה ארבע נפשות ומאיה, כל
בעל תעודה כחולה, ימצא לנכון להתלונן כ-2.5 פעמים בממוצע.
המסקנה במונחי סולם היא שכל קוראי העברית באשר הם, ואם אי פעם
אז גם פולנית, יורדים שלושה שלבים למטה באופן אוטומטי.
כיוון שהסולם כולל את כל הדברים שמוחינו מקבל, אפשר לומר שגם
הסולם, אפו בכל.
מכיוון שאפו הוא אפי, גם אני, משפחתי ואפילו מאיה נתחיל את
היום שלושה שלבים למטה, ממש כמו שאר אחינו, והפולנים.

להתחיל את היום בנקודה הכי נמוכה שלו, נקודה שממנה בוודאי נעלה
במשך היום, לא צריך להתפרש כדבר רע ודכאוני
נקודת השפל היומית ובכלל, זו נקודה מאוד אינדיווידואלית,
ומשתנה ממטפס אחד לחברו. אמנם שמה הוא נקודת שפל, אך היא יכולה
להתחיל במקום מאוד גבוה יחסית לממוצע, ולשמש כמושא קנאתם
ושאיפתם של אינספור מטפסים.
כמו שלמכבי ת"א בכדור-סל, נקודת השפל תתחיל בהפסד בגמר גביע
אירופה לאלופות, בשביל אלפי שחקני כדור-סל אחרים אותה "נקודת
שפל" תהיה עשרות שלבים מעבר לשיא שאיפתם.
היפה והמיוחד בסולם הוא, שאין סולם לכל אספקט, אלא יש סולם אחד
להכל. ובגדול, אפשר להגיד שהוא בודק את השלמות של כל מטפס עם
עצמו, ביחס לרצונותיו ומערכת טעמיו האישית.
בסולם אחד, יינתן יותר משקל להצלחה פיננסית מאשר לאהבה ומשפחה,
ובאחר, יינתן יותר משקל לאהבה מאשר לכל.
בכל סולם יש מאות ואלפי אספקטים בגדלים וצורות שונות.

על רצפת הסולם, ממש ממש בתחתית, יימצאו רק שניים. המרחק מהרצפה
למדרגה הראשונה אינו ניתן לעליה וגישור. מכל מדרגות הסולם,
הגבוהות והנמוכות אפשר לטפס, חוץ מהרצפה, שאינני ממש יודע במה
מקורה. הרבה סיפורים וסברות יש על הרצפה, אך אין אחד שיודע את
פשרה בוודאות. לרצפה שני צדדים מסתוריים ומנוגדים, והשניים
היחידים שנמצאים בצדדיה השונים הם אלו שהחליטו לשים קץ לחייהם
והצליחו, כי מי ש"כשל" נעצר איפשהו באמצע, ותמיד יוכל לחזור
ולטפס חזרה.
ואלו, שהם בעצם כולנו, שלא בחרו להגיע לפה, אך מצאו את עצמם פה
בכל זאת. הם אינם יכולים לטפס בכוחות עצמם, אך הם מועלים בחבלי
אהבה חסרת פשרות על ידי הוריהם כלפי מעלה.

השעה 12:05 בצהריים, יש לי תה עם נענע ביד ואני כבר בסלון,
וזהו עוד יום שגרתי לחלוטין.
בימים שבשגרה, פיתחתי טכניקה בדוקה, וקלה לביצוע שעובדת בכפוף
להוראות הסולם. את הטכניקה כל אחד יכול ליישם, בשיחת טלפון
ותשלום סמלי.
הרעיון הכללי של הטכניקה פשוט ביותר, הוא אומר שאם הדשא של
השכן חיוור יותר, אז כנראה ששלך ירוק יותר. אז אם בתחילת היום
נפתח חלון אל השכן, כשתסתובב בחזרה, הכל ייראה יותר טוב.
ככל שתביט על יותר חלקות חיוורות משלך, כך יוטב מצבך, למרות
הידיעה שאתה מוקף מכל עבר בהרי בוץ וזוהמה שמאיימים ליפול
ולכסות גם את החלקה שלך, בכל רגע נתון, ללא שום התראה מוקדמת.

בתור בחור עירוני שאין מסביבו מדשאות לנחמה, ובחום יולי-אוגוסט
ממש לא שש לפתוח חלון, אני עדיין מיישם את אותה הטכניקה בשינוי
אדרת.
בכל יום כקודמו, אני מתיישב על הכורסא בסלון, התה עם נענע
לצידי, ופותח את החלון שלי בצורת מדור הכותרת של העיתון היומי.