קשה לי לראות אותך כל בוקר עוברת לידי במסדרון וחושך בעיניך.
זה שאנחנו לא מדברים זה לא אומר שכבר לא אכפת לי מדברים.
תפסיקי להיות כל כך עצובה עברת הרבה דברים בחיים. סבלת בלי
הפסקה, התאכזבת היה נורא, פגעו בכל הזדמנות, ואת עדיין עומדת
שם בחוץ ... כאילו מה עוד יכול לקרות לך, עוד אכזבה, עוד סבל
או עוד פגיעה, את חסינה...
האופי שלך בנוי מכוח הרצון... פשוט דמות חיקוי של צלם אנוש. את
חזקה מאנשים שעכשיו הם נחשבים כגיבורים. התאבדו הסתומים. חשבו
"ככה נפטרים מהרבה סיבוכים". לא מסוגלים לתמודד עם עם החיים.
את ממש צעירה ועברת דבר נורא, דבר שקשה לתאר, עמדתי לצידך ככל
האפשר כשחיבקתי אותך. בסוף המר אמרתי לך, אני תמיד בצד, שומר
ממרחק שכולם יעזבו ושתשארי לבד, אז תדברי איתי, אז יציק לי, לא
עכשיו, כשאנשים מנסים לחמם את ליבך.
ואת, עם חיוך גדול ועינים דומעות, ענית לי :רועי רועי רחמים
חזק , הוא לא בוכה ???
בכיתי מבפנים יותר מידי , ראיתי את הילדה שהכי אהבתי מתמוטטת
לי בין הידיים ובמקום להיות בתפקיד של החבר, לחזק ולגרום לך
להבין שככה מסתיימים להם חיים, עמדתי בצד כמו מטומטם ועיניך
היו עם דמעות בטעם מוזר, כמו טעמו של הדף הזה, שברגע זה נכתב. |