|
מחשבותי זורמות בלאט,
מפלסות לעצמן מסילות
בשקט ובדרכים עלומות
מחפשות את שאבד לעד.
ואת בתחפושת מפתיעה
אלי למטווח עין מתקרבת
כמרחק הקשת שחץ מפלח
את מרכז אשליותי.
ואני חש את כאבי העצב
הפורטים על נימי נפשי
כעל מיתרים עלי כנור
המשמיע צלילי געגועים.
שובי שובי אלי
אני מביע משאלה
עד מתי תסתירי פנייך
ותסתתרי מאחורי מסיכת הדימיון. |
|
|
דמיינו את בועז
רימר,
יושב בניחותא
בצימר.
מוקף בבחורות,
ומאשר לנו
יצירות.
וחישבו על
ההקרבה שלו
לנו,
שבמקום להתרכז
בהן מתרכז בנו.
ובכלל תגידו
תודה שהוא אישר
לכם יצירה,
כשיכל במקום זאת
להביא לבחורה.
צרצר, מביא
בקונטרה לזה שלא
היה מוכן לכתוב
שיר על בועז
רימר. אבל בכל
זאת מודה, שאת
בועז רימר קשה
לחרוז עם משהו
חוץ מצימר... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.