הסתכלתי במראה
והבנתי, שהמראה שיקרה.
כל השנים הללו, הצעירות
של אמת ויופי
היו בעצם אשליה אחת גדולה שלא התנפצה עד לאותו הרגע
שבו הבנתי, שהמראה שיקרה לי
תלויה בין קירות חדרי האטום והלחוץ ברגשות עזים של כאב וזעקות
המאיימות לפרוץ החוצה, ובדרכן, לפני הכל, לנפץ את המראה.
ששיקרה לי, לי, כל השנים התמימות האלו, היא שיקרה
כנראה שאני בתקופה, אותה תקופה שזה נופל עליך
כמו מכה אכזרית וכבדה הנופלת עלי כאילו בכוונה
למנוע ממני, רגשות טובים של יופי והרגשה טובה.
אותה תקופה, שאתה מבין
אותה תקופה, שאתה כבר שם לב
אותה תקופה, שהתבגרת
אתה כבר לא ילד
והמראה, לא סתם עמדה שם כל השנים האלו
באמת ובתמים
היא שיקרה, אני לא יפה.