דנה מרידור / להיות לבד |
חיבוק היה דבר בטוח
היום עם כל משב רוח,
באה הססנות,
בסוף משפט.
אני זוכרת ימים בהם
דאגה היתה מובן מאליו
היום עם כל הפסקת נשימה
האהבה זועקת
לרחמים עצמיים,
לסטירת כף יד.
אני זוכרת ימים בהם לא התגעגעתי,
ללהיות לבד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|