|
אני זוכרת ימים בהם
חיבוק היה דבר בטוח
היום עם כל משב רוח,
באה הססנות,
בסוף משפט.
אני זוכרת ימים בהם
דאגה היתה מובן מאליו
היום עם כל הפסקת נשימה
האהבה זועקת
לרחמים עצמיים,
לסטירת כף יד.
אני זוכרת ימים בהם לא התגעגעתי,
ללהיות לבד. |
|
|
"נימי, תקשיב
לזה: שום דבר לא
כבד מדי בשביל
הגמל שלי. מה
אתה אומר?"
"תראה, מוקי,
אולי כדאי לנסות
חיה אחרת?"
"שום דבר לא כבד
מדי בשביל ה...
חתול? שלי,
בשביל החתול
שלי. כן, זה
יכול לעבוד." |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.