|
אני זוכרת ימים בהם
חיבוק היה דבר בטוח
היום עם כל משב רוח,
באה הססנות,
בסוף משפט.
אני זוכרת ימים בהם
דאגה היתה מובן מאליו
היום עם כל הפסקת נשימה
האהבה זועקת
לרחמים עצמיים,
לסטירת כף יד.
אני זוכרת ימים בהם לא התגעגעתי,
ללהיות לבד. |
|
|
אין בעיה, אל
תפרסמו את
הסלוגנים שלי,
אין בעיה, אני
ארקב לי לאט מול
המחשב, זה בסדר,
אז מה אם שלחתי
את הכתובת לכל
חברי, ופירסמתי
את במה חדשה בכל
העיר, זה בסדר,
אני אסתדר, על
תחשבו עלי...
אישתו של הפולני |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.