בשעת ערביים
כזו או אחרת
נשמתי קמה לחיים
וזעקה על קיומה
מי מבין האנשים שסובבים
ידעו להגיד למה
מדוע ולמה קמה
עלי הרעה
מדוע וכיצד היא
באה לכאן
למה ומאיפה הובאה
עלי, להתקיים בתוכי.
פתחתי עיניים והתסכלתי
לשמיים מעלי
הירח ניצנץ באור תכלכל
הכוכבים ריצדו כאלפי אורות
חושך משעת צהריים, מאז
שהשמש שקעה
האור התמעט וראייתי התבהרה
מרוב "עצים לא רואים
יער" נלחש באוזני בסודיות
הירח נטה, והשמש החלה לעלות
קרני שמש חמימות נגעו קלות
בעורי, וחיממו, לא צרבו כמקודם
עיניי הביטו סביבי, ונפתחתי מחדש
"מה רבו מעשייך, אלוהיי..." |
