הצל שלי מלווה אותי לכל מקום. ככה סיכמנו בינינו, שאף אחד לא
יחשוד. הוא מומחה לחיקוי של תנועות גוף, ואת שלי לא היה קשה
לחקות. הוא סיפר לי לפני השינה על כל האנשים שליווה בחייו. אני
לא שאלתי אותו יותר מדי שאלות, הוא לא אהב שתיחקרו אותו.
גם בלילות הייתי משאירה את האור דלוק, כדי שלא יעלם לי. הוא
היה ישן לצידי על המיטה הרחבה, ולמרות שלא יכלתי להרגיש אותו
ידעתי שהוא שם, גם כשאני כבר נודדת אל תוך החלומות. ידעתי שהוא
שומר עליי, כי צללים אף פעם לא ישנים.
הצל שלי הוא רק שלי. הוא נשמע רק לי. מעולם לא ראיתי אותו עם
מישהו אחר ולכן אני סומכת עליו לגמרי. הוא יודע בדיוק מה אני
אוהבת, ואף פעם אני לא צריכה להתווכח איתו - הוא פשוט תמיד שם,
בשבילי. הוא האהוב שלי, הידיד שלי, המשפחה שלי.
בדירת הגג הקטנה הוא היה מבקר יחיד. שמרתי עליו מכל משמר. לא
נתתי לו לצאת לשום מקום, חששתי שיברח, כמו כל השאר. הוא ניסה
להתחבא ממני מתחת למיטה, לפעמים ראיתי אותו מנסה לטפס מהחלון.
תמיד החזרתי אותו בחזרה אל חיקי. מעולם הוא לא התנגד; כך ידעתי
שהוא אוהב אותי.

גם הצל שלי עזב לבסוף.
הוא לא אמר מדוע, ולא השאיר מכתב. הוא לא השאיר לי דבר שיזכיר
לי אותו. גם לא אותי.