[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שרי גמליאל
/
ללא מילים

שכבנו שם בחדר שלו על המיטה, מכורבלים, מחזיקים ידיים.
בהתחלה דיברנו, דיברנו הרבה, על כל מה שלא חשוב, מתחמקים
מהנושא שאף אחד מאיתנו לא רוצה לדבר עליו. פתאום נהיה שקט.
כמה אני שונאת את השקט.
אני יכולה להשתגע בשקט...
אנחנו בתוך השקט המטורף הזה מסתכלים אחד על השני.
הוא יודע שאני רוצה להגיד מצטערת, אני יודעת שהוא סולח.
ללא מילים, בדממה ורפרופי עינים אנחנו מתקשרים.
העיניים שלו, יש משהו מסתורי במבט שלהן, זה מה שאהבתי בו
מהתחלה.
עכשיו הן גלויות לכל, פרוצות, הכאב זורם מהן ישר אל תוך תוכי.
הנה, עשיתי את זה.
הצלחתי לפגוע באדם היחיד שאהבתי באמת.


מתוק שלי אני כל כך מצטערת, אבל אתה פגעת בי יותר..







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בנות נגמלות
מחיתולים מהר
יותר מבנים לא
בגלל שהן יותר
בוגרות אלא בגלל
שהן פוחדות שזה
יעשה להן תחת
גדול


בן דוד של אלפקה


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/4/04 17:29
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שרי גמליאל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה