דלת המעלית נפתחה.
"מה המצב?" זה היה עידן אח של קרן. נשארתי רגועה. הסיטואציה
שהייתה אמורה אולי להלחיץ אותי דווקא הצחיקה אותי. "אצלי הכל
בסדר, מה אצלך?" למרות שלא נלחצתי קיוויתי שהמעלית כבר תגיע
לקומה שלי פחדתי להסתבך עם שאלות מיותרות שידעתי שיהיה לי קשה
להשיב עליהן. "אז מה? אחותי סיפרה לי  שאתן חברות." הוא חייך.
"כן, אתה יודע... צריך להיות בקשר טוב עם השכנים שלך..." עידן
ציחקק. המעלית סופסוף עצרה. עידן פנה לכיוון דלתות המעלית
"תשמעי... אולי פעם תקפצי לקפה?" לפני שהספקתי לענות לו דלתות
המעלית נסגרו, קיוויתי שניצלתי אך עידן לחץ על כפתור ה"פתח
דלת" והדלתות שוב נפתחו. "נו אז מה את אומרת? תבואי?" הקשה.
"כן בכיף." השבתי. הספקתי לשמוע אותו צועק "תזכרי!" לפני
שנסגרו דלתות המעלית סופית. עליתי הביתה. נכנסתי לחדר ולפני
שהספקתי להניח את התיק, צלצל הפלאפון. זאת הייתה קרן למזלי היא
צלצלה מהצבא וידעתי שאין סיכי שתחזור היום הביתה ותיתקל בעידן
ולכן לא טרחתי לעדכן אותה שאח שלה הזמין אותי לקפה ועוד יותר
מכך, שהסכמתי. עידן היה בחור מושך. שיער מתולתל בהיר, גוף בנוי
ומוצק, שטותניק כזה. מאז שאני מכירה אותו תמיד היו לו בחורות
ולכן מעולם לא חשבתי ברצינות ליזום איתו איזושהי היכרות של
מעבר ל"שלום,שלום" במעלית או בכניסה לבניין. ועכשיו? מה אני
אמורה להגיד לו? שכשהוא ישן בחדר הסמוך אני ואחותו עושות סקס
פרוע? מה הוא יחשוב עליי? מה הוא יחשוב על אחותו? כל אופן כשלא
מחפשים מישהו, מוצאים. ובעידן נתקלתי שוב בערב למחרת. "זוכרת
שהבטחת קפה?" כן לצערי זכרתי. "אז מה את אומרת על עכשיו?
ההורים שלי יצאו ואחותי בצבא." כן, לצערי אני יודעת שאחותך
בצבא. החלטתי להיפטר מזה. "כן למה לא?" השבתי לו. עלינו ביחד
לקומה שלו. נכנסנו לדירה. עידן הזמין אותי לשבת ונכנס למטבח
להכין תירוץ...קפה...אתם יודעים. חלפו מספר דקות ועידן נכנס
לסלון כשהוא אוחז בידיו מגש, עליו מונחים שני ספלים וקערה
עמוסת עוגיות. הוא חייך אליי חיוך נחמד כזה. חיוך שבקלות ניתן
להכניס איתו למיטה. אבל לא אותי. לא עכשיו. לא בכלל. הוא ניסה
להראות לי שהוא בחור רציני, סיפר שהוא נפרד מחברה שלו לאחרונה
והוא מאוד פגוע ולבד. אמר שהוא מחפש חברה רצינית, משהי שתעשה
לו טוב. שתגרום לו לחייך כל בוקר. שיהיה לו כיף לפקוח את
העיניים איתה. הוא באמת אמר מילים מאוד יפות והצליח לעשות עלי
רושם של בחור שיש על מה לדבר איתו. אבל קרן לא יצאה לי מהראש.
ההתנסות הזאת איתה שכל כך פתחה בפני אופקים חדשים עשתה לי טוב.
לא אהבתי את קרן אבל ידעתי שמה שאני חשה אליה חזק. למען השם!
הם אחים! אני חייבת להוציא לי אותו מהראש בכלל. עידן המשיך
לדבר, למעשה הוא דיבר רוב השיחה. על עצמו ובכלל. ואז הגיע שלב
השאלות. "מה את מספרת? יש לך חבר?, היה לך מישהו רציני פעם?
איפה את מבלה? מה את אוהבת לעשות?" השבתי בקצרה, לא פירטתי
יותר מדי. ואז, בדיוק כששאל מאיפה אני מכירה את קרן, הסתובב
המפתח בחור המנעול. "רק רגע!" צעק עידן. "נעלתי את הדלת" הוא
הסביר. הוא התרומם מהספה וניגש לכיוון הדלת. פתח את המנעול
ואחריו את הדלת. מכיוון הסלון לא יכולתי לראות מי בדלת, רק
לשמוע. "מה את עושה פה?" שמעתי את עידן שואל, קוויתי שזאת שלי.
אבל אחרי מספר שניות נכנסה קרן לסלון עם מדים כשתרמיל צבאי על
גבה.
"מה את עושה פה?" שאלה אותי ואני, האדמתי. "היא סתם...באה
ל..קפה." ענה לה עידן במקומי.
"קפה אה?" השיבה קרן, חייכה חיוך של עצבנות ונכנסה לחדרה.



-המשך יבוא...-