בכי וצווחות הקיפו אותה מכל עבר, אבל היא שמעה רק צווחה אחת,
מיוחדת במינה.
הילדה הזאת נולדה כדי להפיל בנים מהרגליים, אמרה לה הרופאה,
תינוקת מקסימה פשוט.
האם, בחצי חיוך, עייפה ותשושה קיבלה את הילדה לזרועותיה,
מחזיקה אותה בחיקה, לא היה אכפת לה משאר העולם, גם לא ממה שעבר
עליה לפני, רק הילדה, בשבילה היא נשארה חיים, בשבילה היא
תישאר, הכל היא הקדישה לה, שוכחת מעבר וחייה רק את העתיד,
חוסכת כסף לאוניברסיטה, לא האלה שיש בארץ, בחו"ל היא תלמד, הכי
טוב, הכי יקר, לא אכפת לה.
והילדה גדלה, נערה יפיפה, תמירה בעלת חיוך שהקסים את כל רואיו,
תלמידה מצטיינת, מוקפת חברות כל הזמן.
והאם מאושרת, חיה את ההווה, חיה את העתיד, לא נזכרת בכלום.
עובדת כל יום, אפילו שתי משמרות, הכל בשביל שלא יחסר לילדה,
אהבה מאין כמוה, ככה כולם אמרו, ילדה מקסימה ואמא אוהבת, הכל
כל-כך נפלא.
והילדה ממשיכה לגדול, נערה בשיא פריחתה וזהו פרח יפה במיוחד,
כבר החלה לשים לב לבנים סביבה, נהנית מתשומת הלב שהרעיפו עליה,
נערה יפה, נערה שמחה, כמעט אישה.
אהבה מאין כמוה אמרו כולם כשראו אותם יחד, היא והוא, זוג מושלם
והאמא שמחה, דואגת מאושרת.
הנערה אהובה ואוהבת, החיים מושלמים.
נערה אחת כבר לא שמחה, חזרה הביתה בוכה ושבורה, נערה מקסימה
יושבת על המיטה ומספרת לאמא. ליטוף אחד, נגיעה, נשיקה. לא
רציתי, הוא אמר, הכריח, לא ידעתי, פחדתי, דם, דמעות.
והאם יושבת בקצה המיטה, מלטפת ושומרת, זוכרת את העבר וחיה אותו
שוב.
האישה הניחה את דף הפרטים על הדלפק, מתיישבת על הכורסא בחדר
ההמתנה.
חיים כאלה לא יהיו לביתה, עדיף להפסיק לחשוב על זה היא אמרה
לעצמה, יושבת על הכורסא ומחזיקה לעצמה את היד, פוחדת, מודאגת.
אישה לחוצה יושבת מול דלת מרפאה, ממתינה לתורה, נכנסת הרה,
יוצאת שבורה, כבר לא תשמע קול צווחה.