היא שוב החליטה לשגע אותי
לשחק את המשחק המעצבן שלה ולבדוק את הסבלנות שלי.
לראות כמה עוד תצליח למתוח את החבל לפני שהוא יקרע
וניפול כל אחד לצד שלו.
אני מתעצבן.
היא נעלבת.
מתיישבת על הקצה של המיטה בפנים קפואות וכותבת
רגשות בפנקס הקטן שלה.
היא רואה שאני בוחן אותה במבטי, אבל לא מגיבה.
"אתה מרוחק ובלתי ניתן להשגה, לנגיעה" אני מצליח להציץ בפנקס,
"אתה צף בעולם ש..." היא שמה לב ומסתירה.
אני מלטף, מנשק ואוהב.
היא חושבת שהיא שוב ניצחה. היא שוב ניצחה.
אני לא רוצה לשחק יותר.