יש לי כלבה. כשקיבלתי אותה, לא ידעתי איך לקרוא לה.

יום אחד, כאשר חזרתי מבית הספר, ראיתי ממרחק גוש קטן שחירבן על
הכביש, מצידו השני הבחנתי בטרקטור ששועט לעבר הגוש. רצתי
והנפתי את הגוש אל המדרכה. כעבור יומיים, חזרתי למקום הארוע
והמקום היה שומם, בזווית העין ראיתי אישה יוצאת מבית רעוע
ואחריה שובל של כלבלבים, בינהם ביצבץ גוש החרבון.
סיפרתי לאישה את הסיפור אשר קרה לפני יומיים וכאות תודה היא
נתנה לי את הגוש המחרבן.

הגוש גדל והגיע לגודלו המרבי - בין צ'יוואווה לדני ענק. הוא
היה שחור מפוספס בחום, אוזניים שמוטות, עיניים חומות, לשון
פרועה, זנב מתקשקש ולא היה לה דבר שיוצא מאזור האגן.

הכלבה שלי משחקת עם כל כלב שבא, היא קופצת ומשתוללת עד צאת
הנשמה, וגם אם הכלב יעצור לנשום היא תקפוץ עליו, אפילו מהחלון,
וכשהיא תצנח מטה אל תוך דימדומי הלילה כשלשונה משתרברבת החוצה
מתוך פיה היא לא תביא עליו קיאה.

הכלבה שלי, לא סתם כלבה, היא גובלת באגדה, כל כלב שאצלה מגיעה
נתקל ביחס קר, כי הכלבה שלי לא רגילה. היא משהו דיי יקר. אצלה
לא כל אחד יכול לגשת ולהריח את האחוריים, אצלה צריך לעבוד
לפניי זה שבעתיים. היא לא משחקת קשה להשגה, היא פשוט כזאת כלבה
שווה. כל הכלבים יודעים שהיא נמצאת שם ברמה, כל כך גבוהה, שלא
רואים אותה.

הכלבה שלי תביא לגורייה עצם או שתיים, היא תדאג להם עד השמיים,
כי היא מסורה שחבל על הזמן, בעלה יהיה הכי מאושר בעולם.

אבל יש גם צד עצוב בסיפור, הכלבה שלי עברה עיקור, וכל כלב
שאליה מגיע יודע שהיא לה נותנת ככה סתם, אז מה שווה לו להשקיע
אם במילא גורים, לא יצאו משם. אז הכלב מפנה את גבו ומשאיר את
כלבתי בחשכה - חסוכת אהבה.

רבים מכם יאמרו "במה הוא מתפאר? אפילו אין לה מחזר..." אז רדו
מזה, ידידי, כיוון שאם אדם כתב סיפור והשקיע ביצירה, אל תבואו
ותזלזלו בסיבה.

לכן, אם יש לכם כלב זכר, על רמה, שמחפש לא סתם כלבה, אחת כזאת
שלא סתם תתן, אחת כזאת שתרצה להתחתן, בואו נפגש בביתי הקט,
נכיר בין הכלבים, נתחזה לשדכנים, בתקווה שכלבכם יצא גבר גבר
והכל יהייה בסדר, נוכל להציל עוד מקרה של כלבה - חסוכת אהבה.

אחרי מחשבות רבות קראתי לה קולה.