כל הזמן מרגישה כל כך לבד. לא משנה מה אני עושה, לא משנה עם מי
אני מדברת' פשוט לא משנה מה - אני מרגישה לבד.
אנשים מבטיחים לי שאני לא לבד, שהם איתי, אבל  ברגע שאני נמאסת
עליהם, הם עוזבים אותי.
ככה זה כל הזמן בזמן האחרון. כן באמת, אני לא משקרת!
אתם תראו אם תכירו אותי, אתם תדברו איתי בהתחלה, תחבבו, אחרי
כמה ימים ימאס לכם, ואז תעזבו ותשכחו.
נמאס לי שזה ככה, ואני יודעת שזה באשמתי, כי אני זאת שנדבקת
ומדברת המון, אני זאת שמדברת המון רק על עצמי, אני זאת שאנוכית
ולא מקשיבה לאחרים.
זאת אני! לא הם... ולא אתם.
אני זאת שאשמה פה, רק אני ועצמי.
רוצה כל כך להפסיק לשבת ולבכות על אותן הטעויות שאני עושה כל
הזמן, כל הזמן חוזרת ועושה את אותה השטות שהורסת הכל.
אני כבר לא מבינה את עצמי,מדוע אני עושה את זה, מדוע אני לא
למדה מהפעם הראשונה ופשוט את זה שוב ושוב ושוב.
ולפעמים זה לא פוגע רק בי אלא גם באחרים. וכשזה פוגע באחרים זה
פוגע בי עוד יותר חזק ממה שזה פוגע כשזה רק אני נפגעת.

הלוואי ואני אפסיק לפגוע, לאבד, לטעות, לבכות.