סוגרים חנויות, מוכרים
פותחים ושוב סוגרים
בקצה הרחוב
משפצים את הכביש
אנשים שהכרנו
פוגשים במקרה
הם באים והולכים
תביטי מותק
איך אנחנו הופכים לציניים וקרים
תביטי
איך הם מורידים את המחיר
שתי דירות להשכרה
והבניין ממול
נטוש
תביטי בשמיים
הם עכשיו כחולים
יש משהו שמחזיק אותנו בחיים
אוטובוס חוצה את הרחוב
ושני ילדים עולים בתחנה
וזקן אחד
מדליק סיגריה
ויושב על הספסל
רק שנינו חולפים כמו אוויר
פוגשים אנשים שהכרנו
הם באים והולכים
משאירים רגע אחד של שתיקה מביכה
ורגע של זיכרון עמום
מה שנשאר מאיתנו
לא נצליח לחבר את כול החלקים
תביטי מותק
איך הכול מתקפל
בגן המשחקים שממול
הרסו את הנדנדות
השאירו מקלט וכמה עצים
את הספסלים הם לקחו למקום אחר
תביטי מותק
איך אנחנו הופכים
לאנשים ציניים וקרים
עולים לדירה
ומסתכלים
על פרוספקטים של פריז
אולי ניסע בקיץ
אולי ניעלם
מנסים להיזכר
איפה השארנו את החלום הגדול
שעכשיו מתפרק
את הולכת למטבח
אני נשאר בסלון
ממול
מכרו את כול החנויות
פתחו בית קפה, וסגרו אותו אחרי שבוע
ואנחנו היינו אנחנו לבלות
רחוק מפה
בצפון
את מספרת לי על חברה שנסעה לספרד
את אומרת, שאת רוצה גם
אני מדליק סיגריה
הולך למרפסת
וכמה ילדים משחקים ברחוב
עד שהפנס כבה
ואז אנחנו נשארים לבד
מנסה להיזכר
איפה החלום שחלמת
אני מנסה לאסוף רסיסים של כוס שנשברה
רוצה להירגע
אבל הכול נבלע
מחר בבוקר נקום, לארוחה של קפה וטוסט
סיגריה, ונרד לרחוב
שוב ניפגש עם אנשים שלא פגשנו שנים
הם יבואו וילכו
עוד רגע בחיים.