טורק את הדלת
שום דבר לא נכנס
המוזיקה
מנגנת מעצמה
אפשר לבכות
אבל לא נרגיש דבר
מי שלא מביט
לא נכבה
נסגר בתוכי
עד כלות העצמות
עד שלא נשאר ממני
דבר לגלות
אני לא מכיר את היציאה מכאן
כן אני יודע
אומרים שרע בחוץ
אבל אני עכשיו בחדרי
מקשיב למוזיקה
והיא כבר לא אומרת לי שום דבר
מה איכפת לי?
מה אני צריך לדעת
את כול המילים
אני מסמן בטוש ירוק
וביום מן הימים
אקרא אותן
מתקפל, ומתכרבל במיטה
זז מצד לצד
לא, לא מדובר בסיוט
אחרי הכול
פה בחדר
אין שום רוח שנכנסת
ומעיפה אותי מצד לצד
כן, אני יודע
שם בחוץ כואב
אבל אני סגור
בחדר קטן
עם מוזיקה שלא אומרת דבר
ועם טלוויזיה שמשדרת שני ערוצים פיראטים
עכשיו אני חולם
יש אור גדול
שמנצנץ
ומאיר אותי
אני לא מרגיש שום כאב
שום מכה
ומדי פעם שמשעמם
אני הולך לפתח הדלת
ומחכה שמישהו יבוא
העולם שבחוץ בוודאי זקוק להגנה
מתהלך בין הקירות
לא זה לא מפריע
שיש כבישים שלא מגיעים לשום מקום
כן, אני יושב בחדר
שבחוץ עולם שלם
מתפרק מנכסיו
ואחר כך מרכיב את עצמו בחזרה
אני מצטער,
זאת לא אדישות או כאב מילדות שמונע ממני לקום
זו הרגשה
שגם מחר
התמונה על הקיר
תהיה מלאה אבק
ובטלוויזיה ימשיכו לספר את אותם סיפורים
אז אני מקשיב למוזיקה
ואחר כך מכבה את האור
עכשיו אני מתפרק מחלומות
ומביט בידיים הריקות שלי
לא נשאר דבר
מהחלון
אני יכול לראות את הדגל מתנפנף בלי כיוון
ומישהו מכבה את הפנס מעל החנות
ואז יורה כמה יריות
ואני לא יודע
אם הוא שמח או עצוב
סגור בחדרי, מביט על הקירות
כן, אני יודע יכלתי לצאת החוצה
ולהתחיל לרוץ, או לעבור מדלת לדלת
אבל המציאות, תהיי מציאותית
גם מחר יהיה אותו הדבר,
רק שמחר אסתגר עמוק יותר, ואז לא ארגיש דבר
ואם את רוצה להיות מציאותית, אז תעשי כמוני מציאות.