28 בקו החיים שבין חיפה לת"א, בין בועה אחת למשנתה.
בין לחיות
כאן,
לכמה שיותר רחוק מכאן.
פרשיית דרכים מלודרמטית שאינה באה לידי ביטוי. נייק דרייק
מתנגן ברקע לצד סיגריה מוזנחת חצי אפויה במאפרה מלאה עד אפס
מקום, אני אני בכלל לא מעשן.
נוהג 120 על כביש החוף במכונית חצי מתפרקת, לא בשביל להגיע
יותר מהר ולא בגלל ריגושים, אני פשוט עייף מדי לנהוג לאט.
אנגליה של תחילת המאה העשרים או שלהי שנות השישים,
נולדתי
במקום הלא נכון
בזמן הלא נכון.
זו לא מלנכוליה שעוטפת אותי, רק תחושת אי שייכות זמנית. אלו
דברי פתיחה בלבד.
השתפכות זמנית על נייר ממוחשב ודיו שאינו יבש לעולם. סרבר
מרוחק ששומר דברי הבלים,
מילים
על גבי מילים
על גבי מילים.
פואטיקה יום יומית של אינסוף אנשי דממה,
גם אני בתוכם,
תורם את תרומתי הדלה לפרוייקט האנושי החדש.
כך היינו 2007. |