תמיד אמרתי לעצמי שלעולם אני לא אשים את החבר לפני החברות
והידידים.
הם היו שם ויהיו שם לנצח (אני לפחות מקוה) והוא - הרי מתישהו
בטח ניפרד... הוא רק עוד תקופה - אני ריאלית...
אז איך יכול להיות שכשהידיד הכי טוב שלי הזהיר אותי ממך ו"מזה"
- העדפתי להיות איתך,"הראשון"?
אמרת שזה מוכח... שאתה לא מסוגל לאהוב שתי בחורות בבת אחת...
אתה בן אדם של אהבה אחת - אהבה מושלמת...
ובכל זאת אהבת שתיים... אולי אף אחת... אולי אפילו שלושה -
האקסית חזרה לארץ ישר לתוך הלב שלך, למקום שהשארת לה
בSTANDBY.
"את האחת והיחידה, הבחורה של החיים..." - האמת המתוקה, אהה? מה
עם זה? מעניין כמה בחורות שומרות את השיר הזה בקופסת MEMORIES
שלהן - בדיוק כמוני...
עזוב, אתה מתוסבך - אתה מודע לזה... קצת מתוסבך מדי בשבילי אני
חושבת... אני פשוטה, רגילה!
חושבת על הקשר הזה ושואלת: מה עוד היה שקר? למה להאמין ולמה
לא? מה להשאיר בזכרונות ומה עדיף למחוק? כמה פעמים אמרת "אני
אוהב אותך" ובאמת התכוונת? מתי אמרת בשביל ההרגשה שלי ומתי
בשביל שלך?
אומרים שהכל לטובה... ואני באמת מאמינה בזה! אז אנחנו לא ביחד
וזה טוב! המשכתי הלאה, לקח לי קצת זמן...אבל המשכתי!
עכשיו אני אפילו נזכרת ושואלת אם גם בתקופה הזו של החיים שלי
הייתי יכולה להגיד שאני אוהבת אותך.. הרי התבגרתי... ועברתי
דברים...
מצאתי מישו חדש והיה לי טוב... אפילו יותר טוב מהטוב שלנו!
אבל איזה טוב יצא מהפראנויה שלי?! שאני חושדת תמיד? שאני לא
סומכת על אף אחד? אפילו לא על "החדש"... נכנסת לסרט - בטח יש
לו מישי אחרת, זה הגיוני....
אבל אני לא נלחצת יותר מדי, הרי כבר הייתי בסרט הזה, אני יודעת
את הסוף (טוב או רע זה לא משנה). הכי הרבה ניפרד, לא נדבר
יותר, בטח נבכה, דיכאון, אבל אחרי זה שיגרה! בסוף אפילו
מתחילים לצחוק על זה... ציניות מנצחת (בזמנים כאלה!)
לא, אין לו מישהי אחרת, אף אחת! אני סתם פרנואידית. אם ניפרד
זה לא יהיה בגלל החברה השניה שלו, אלא בגלל הדפיקות שבי, ובסרט
הזה עוד לא הייתי...
אני לא מאמינה בו, לא סומכת עליו...
מסכן, הוא רצה רק קשר יציב - ("אני מאושר, בלי עין הרע, אהבה
תעשה אותי למאושר באמת, מישהי שתגרום לי לקום עם חיוך כל
בוקר") - וקיבל אותי...
עושה לו ת'מוות.
אז אני שוב בדיכאון, שוב בבאסה - אפילו יותר. היה לי טוב עם
"החדש," יותר טוב מ"הראשון." אני אוהבת אותו!
אנחנו לא ביחד, נראה לי באשמתי... דווקא היה סוף יפה - בלי
צעקות וקללות כמו בסרט הראשון. סוף עם המון אהבה.
אין את מי להאשים, אפילו לא את עצמי! כי מה אני אשמה? זה הכל
בגלל הסרט "הראשון" והתסבוכים שלו - אני בסך הכל הייתי פשוטה
עכשיו כבר לא... |
