|
לזכרך,
אתה נתן, שהיית שומר לנופים
והם עתה הפכו לשומריך
מפנים לך מקום בקרבם,
שיכולו להגן טוב עליך.
גם העצים הגבוהים
שלא תמיד הם יודעים
על לכתך הם שמעו
מציפורים ששרו ליד.
ענפים ארוכים הם הורידו,
כדגל לאום ביום זיכרון,
כאב שאיבד פה את בנו,
ואדמת ארצך ישראל
מורידה אותך לקבורה
לא סתם בוכה היא עליך.
מפלי הצפון דממו במקום,
באמצע הזרימה של החורף
עצרו לדקת דומיה בודדה
ששמורה כמו אהבה יקרה.
כל הארץ שמעה,
לא כולה האמינה.
את השירים שכתבת-
במאות עמודים,
באלפי המילים,
הם קוראים לזכרך,
שלא ידעו שהלכת
בקול בס עבה,
בחזרה איומה,
שתשמע. |
|
|
אז... את באה
לחולל בכרמים?
חצילה נצנצית,
תורמת לספרו של
שמואל
איציקוביץ',
"מיליון ואחת
דרכים להגיד
'זיון' מבלי ממש
להגיד את
המילה", אחרי
שיעור ידיעת
הארץ פרודוקטיבי
במיוחד. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.