העשן סגול ומתפתל מעל פניה, והיא מרגישה שבאמת מזמן לא אהבה
מישהו.
היא נושפת את שאריות העשן שנותרו בפיה ומכבה את הסיגריה על
הרגל-כדי להרגיש משהו -היא משכנעת את עצמה.
המטבח נראה לה פתאום מאוד מפחיד, כאילו מישהו בוהה בה מחשכת
הארונות.
היא רצה לסלון ונשכבת על הספה-מרגישה שעליה היא מוגנת הרבה
יותר, מכסה עצמה בשמיכה ועייפות כבדה זורמת בה
היא נרדמת.
בסך הכל בת שבע עשרה ומרגישה זקנה, כבדה מאוד, נפתולי חייה
ניכרים בפניה-שבילים שבילים של צער חרוטים ליד עינה ,שפתיה.
היא מתעוררת לאט, מראה שבעצם היא בכלל לא רוצה לקום.
מדליקה עוד סיגריה, ומתארגנת לעוד יום, עוד.
היא יוצאת מהבית שאדישות ניכרת בעיניה, מסמלת לסביבה שהיא לא
אחת מהם ובעצם, גם לא הייתה רוצה להיות.
קוראים לה נועה, לא איזה שם מיוחד, כמוה-סתם אחת.
היא משלמת לנהג וממהרת לשבת באחד המקומות הפנויים, נזהרת שלא
למשוך תשומת לב מיותרת.
החדר שלה הפך מזמן למקום מסתור, הוא מתאים לה, והוא לא מדבר,
מקבל אותה ויודע לא להציק לה.
היא מגיעה אליו ושופכת את עצמה על המיטה המבולגנת, משתפת אותה
בדמעות היום האחרון.
המיטה מקבלת אותה, לא כמו אנשים, הם לא מכירים אותה, וגם לא
רוצים להכיר -כי היא נועה, לעולם לא תשתנה -נועה באופי ובנפש.
כל יום היא מחליטה שנמאס לה, וכל יום היא דוחה את זה-עוד קצת.
יש לה עול כבד רובץ שמה- בדרכים הנסתרות בן הלב לנשמה, וקשה לה
קצת לנשום
הרופא אמר שזה בטוח אסטמה.
אז היא לוקחת תרופות , ונושמת מהר, מרגישה שהיא במרדף נצחי-אלא
שהיא הניצודה.
לפעמים היא מחייכת, חיוך אמיתי-כזה שאתה מחייך רק מלראות
אותו.
אבל רוב הזמן היא פשוט אדישה, מראה לכולם שלא איכפת לה
למרות שאיכפת לה מאוד.
המורים אומרים שהיא פשוט עצלנית, אז היא צריכה ללמוד הרבה.
ובן כתיבת שיעורים בהיסטוריה וספרות , היא כותבת קצת סיפורים,
קצת שירים, דברים שאמרו לה שמחיים את הנפש.
והיא מרגישה שהיא צריכה איזה מכת חשמל בשביל לעורר את שלה.
אבל היא כותבת, חושבת שאם מישהו יקרא את זה אולי יזדהה איתה,
והיא כבר לא תרגיש כל כך לבד, כל כך לבד שהיא מצליחה להרגיש
רוחות קרות זורמות לה דרך הלב.
אמרו לה שהיא צריכה לחייך, שלא טוב להיות עצובים כל הזמן,
ושנראה להם שהיא בעצם אוהבת להיות ככה-מודאגת ועצובה.
היא מהנהנת בראש ועונה להם-"בטח בטח אוהבת, באמת לא טוב, אני
אנסה...אשתדל.."
היא מסובבת את ראשה והולכת חזרה לחיים שלה, והם חוזרים
לשלהם-מחייכים.
מגיעה לחדר שלה, וחושבת שהיא באמת אוהבת אותו
לוקחת עוד שאיפה מסוף הסיגריה, ומרגישה את החום של הפילטר שורף
לה  את ההתחלה של הפה,
והיא רק בת שבע עשרה ולבד, לבד.