אסור היה לי לגעת בך.
אסור היה לי לגעת ביד שלך. אסור היה לי לגעת בשם שלך. אסור היה
לי לגעת באופי שלך. אסור היה לי לגעת בפנים שלך. אסור היה לי
לגעת בבפנים שלך. אסור היה לי לגעת ברכות שלך. אסור היה לי
לגעת בתמימות שלך. אסור היה לי לגעת בתכונות שלך. אסור היה לי
לגעת בסגירות שלך. אסור היה לי לגעת בגבולות שלך. אסור היה לי
לגעת בערכים שלך. אסור היה לי לגעת בעור שלך. אסור היה לי לגעת
בחברות שלך. אסור היה לי לגעת במשפחה שלך. אסור היה לי לגעת
בשתיקה שלך. אסור היה לי לגעת בחוסר-מושלמות שלך, במה שמהווה
אותך.
אבל מיהרתי, כי לא רציתי לחכות.
אבל דחפתי, כי לא רציתי להפסיק.
אבל נגעתי, כי לא רציתי להרפות.
אבל הבלגתי, כי לא רציתי להקשיב.
ועכשיו, את יושבת שם, ואני נתון לרחמייך שלעולם לא יגיעו.
והמבט שלך חותך אותי כמו סכין. והנוקשות שלך הולמת בי כמו
פטיש. ואני יכול לשמוע את פעימות הלב שלך כ"כ חזק, כאילו הייתי
בחיקך. והדמעה שלך מעודדת את האדוות שבתוכי להתפרץ החוצה עד
שגופי לא יוכל להן עוד.
ואני מדבר, כדי להוציא את הקול בראש שאומר לי לצעוק לך "צחקתי
איתך!" ולחזור לחיות בשקר, בחלום, בפנטזיה.
ואני נשען על העץ, כדי שלא תשימי לב לסחרחורות המטורפות שרצות
לי בראש. ואני משפיל את העיניים, שתחשבי שאת היחידה שבוכה.
שתוכלי להגיד "זה בסדר, הוא מניאק, עדיף בלעדיו".
שתחשבי שאני מחשיב אותך בתור מספר, בתור עוד אחת.
שלא תדעי שאני בוכה גם.
כי לי זה אסור. אני כבר בן 18.

ואת, שאמרת לי 'למה חיכית'. לא הייתי בוכה, לא הייתי כואב ולא
היה אכפת לי אם הייתי בן 18. אבל 18 יש לי רק בשבוע הבא.