אני חושב שעכשיו שאספר את זה - ואקרא את זה יותר מאוחר-  אספוג
לעג- כי גם השעה המאורחת וגם חוסר הריכוז המשווע שלי יביאו
אותי מטה.
אז כן- אני לא כותב את זה לעצמי
אני יותר צועק את זה לאחרים, שישמעו.

אז סיימתי ללמוד, נכון.
היום בדיוק למען האמת.
וזו הפעם האחרונה שאראה את פניהם המוכרים של חבריי לספסל
הלימודים.

אבל ראיתי היום דברים שכעת אני רוצה לעצום את העיניים ולחשוב-
מה יקרה למחרת ?

וובכן- ראיתי את רון וגלי (בעולם נורמאלי ?) מתלהטים בבריכה,
ולא רק מתלהטים - כשאף אחד לא הסתכל - מלבדי - הם הפשילו חלק
תחתון ועשו משהו...אתם יודעים

תתחשבו במצבי ובשעת הלילה המאוחרת, אני חושב שזה ניסוח לא רע
יחסית לאדם שכותב ממצב של כמעט שיכור אם לא שיכור בכלל.
איזה מן מונולוג יוצא לי פה ?
למה הרגשתי את הדחף לספר לכם את זה ?

למען האמת לא אכפת לי, העיקר שזה יצא ממני,
עם שגיאות כתיב, בלי שגיאות כתיב
העיקר שזה יהיה טבעי, ואני אזכור את התחושה החזקה שאני מרגיש
עכשיו גם מחרת- כי אני מפחד שמחר אתעורר- עם כאב ראש של לאחר
שכרון לא קל- ואשכח את הדברים כאילו היו חלום.

אז ראיתי את רון וגלי. את שניהם לא אהבתי מלכתחילה - סנובים
כאלה, אתם יודעים, שיש להם הכל. אבל למעשה אין להם כלום.
גלי - אשר כל שלוש השנים שעברו גילמה את דמות הבחורה שאין לה
בקשה משום דבר בעצם- ואין היא חייבת כלום לאף אחד- ובמילא יש
לה מספיק כסף לקנות לעצמה קריירה מבטיחה והלמידה המיותרת בבית
ספר היא רק כדי לרצות את הוריה.
וכבר היא היתה חברה של חצי מהשכבה המסיימת לשעבר,
והיו לה חברים חיילים וכו' - אבל לא היה לה סיפוק או תחליף
לאהבה.
ורון מילא את התחליף הזה כשהתשכרה הערב- רק לפני שעה למעשה.
הוא לא שתה להבדיל ממנה (וממני) וניצל את ההזדמנות לבעצם לאבד
את בתוליו (כך נראה לי - אם לא אז סתם לזיין) אז מה ?

אז אותי זה מבחיל. משיכה שנגרמה באמצעות אלכוהול
זה מה שאני שונא באלכוהול -זה תחליף מחורבן לכיף.
אני - זו הפעם הראשונה והאחרונה שאני אשתה - ובטח שאשתכר- אבל
אני חושב שאני לא שיכור לחלוטין - עובדה אני מצליח לראות את
האותיות ולהקליד אותן למחשב...אני לא כל כך שיכור
לפחות אני לא רוצה לקחת חלק בגועל נפש הצבוע הזה של רון וגלי.

הרבה השתכרו בנשף הזה - על סמוך לבריכה של אחד הקיבוצים פה,
והרבה גם איבדו את הגבול.
משום מה אני לא חושב שאיבדתי את הגבול...
אני חושב שאני די פיכח יחסית לשיכור.
כי אני מנסה להסתכל על זה מהצד- לא לקחת בכוח חלק אינטגרלי
מהחברה - כדי לא להרגיש לבד...


אבל אני מרגיש לבד.

וזה לא הרגשה נעימה.

עכשיו אני כבר לא יודע איך להמשיך- אז אני רק אומר שחבל
שהדברים האלו הם הדברים האחרונים שאני אזכור משלוש שנים חביבות
ביותר של לימודי בתיכון...

חשבתי שאני לא אזכור את זה - והאלכוהול (שאותו לא אשתה יותר,
וזו כן הבטחה הפעם- תסמכו עלי ותשמחו איתי) יעלים את הזכרונות
הרעים ויהיה לי לכיף מלאכותי וכימי
עכשיו אני פשוט רואה דרך השקר העלוב הזה.
זה באמת עלוב.

הלכתי להקיא.

ועכשיו באמת סיימתי