הסתכלתי איך המילים מאבדות ממשמעותן
צפיתי איך הספרים מאבדים מכוחם .
הקשבתי בעוד קולו של המצפון הולך ודועך
ראית איך העם שלי מאבד את דרכו.
דאגתי בעוד האלימות מסביבי  מתגברת
נשברתי שראיתי שאהבת חינם  מעולמי נעלמת .
הזלתי דמעה על אובדן התמימות
הרכנתי ראש שלחיות הפך להיות פחות קדוש מלמות
סבלתי בשקט שחום האנושות הפך לקור
הזדעזעתי שהפכנו לחיות מעם נאור



אבל מה שמפריע לי יותר מהכול, כאשר  זה קרה רק אני הסתכלתי
.

נכון אני הסתכלתי... (אבל איפה הייתם אתם)???