כשהיא חושקת שפתיים, שותקת
בקצה האחד
ליבו נמתח, קשוב לקלוט
מעבר.
ידיו המושטות שומטות הכל, ליפול
באהבה מהכבשן ועד הקבר.

בשבריה שאוחו
צלקות היא מאפרת
והוא מראה שלה נרתם
לייפות בבואתה.
בעדו היא משתקפת
ראויה ומתוקנת
בעוד הוא מוטל מנגד
שקוף בעבורה.

אז היא מערסלת אותו בחיקה
ומיניקה טיפה ריקה.
הוא לא מעיז לבלוע
שדוף ומרוקן
הן לה יש כה מעט
והיא כל כך זקוקה.

"אמא" מהדהדת בה מילת הברית
עונדת חרדה, גאה
תחת שד שמאל חלול
"חלב" הוא מקונן על בית שנחרב
"סליחה אם עברתי את הגבול".