היא סירבה.
סובבה לי את הגב והלכה.
אז מה אם שיחקתי בייסבול בעופות קפואים? הם היו כבר מתים...
אז על מה כל המהומה?
הכרתי אחד שתלה 26 תוכונים מתים על עץ ובכל זאת איזה בחורה
מסוקסת (מה שניקרא אצלנו "במבאיסטית למקרים חריגים") הסכימה
לצאת אתו.
והיא, "מלכת הטבעונים", פנאטית "אידיאליסטית", שמאז כיתה י"א
אני מת לעשות, מסרבת.
שער שטני, חזה נפוח ורגליים ארוכות.
מה פתאום אידיאלים? מה היא פתאום מתחילה לחשוב. עד אתמול היא
הייתה יפה ומטומטמת ועכשיו הכל השתנה. היא חייבת לבחור בין
היופי ובין השכל. הרי אי אפשר לרקוד בשתי חתונות.
זה כל כך מבלבל. אבל איך שהוא אני מוצא בזה משהו מאוד מושך. גם
יפה וגם חכמה.
אבל בינתיים היא מסרבת. אולי צריך לעשות הסבה. להתנדב למשמר
האזרחי או יותר טוב: להתנדב ל"אנונימוס" או ל"צער בעלי חיים".
ומה עם הצער שנגרם לי? אני לא חייה מספיק עלובה ומסכנה? לא
ננטשתי ע"י הוריי? גם אני סבלתי מהכפור.
אך, כל הבנות האלה. איזה פוזה. הצביעות...
מנפחות לעצמם את השכל בקרם לשיער שלא פוגע באוזון וזאת
התוצאה.
הערב לא מזיינים.
לא נורא מחר נקנה עוד אבוקדו. או כלב.