(תוצאה של שיעמום וחצי שנה של ראפ)

זה עולם משעמם ואני משועמם פה מכולם אין לי כוח לחיים המוות לא
קיים, אני צריך קצת נשק להיפטר ממטרדים זה עולם משעמם עד שאין
לי מה לומר, אהבה כבר לא קיימת הכול פה זה פיזי ואם אין מה
שצריך אז אכלת אותה ולא נכנסת לעניין, כן אני מסוכן כל כלי
שאני מחזיק מפעיל לחץ אדיר על הכול ועל כולם כל מי שאיתי מתחיל
לא ישרוד את הנחיל שיבוא אחרי, כן נחיל של אש לא נחיל של אנשים
כי אני לא ערס, אני פריק גאה מבפנים והחוצה יצאתי אל העולם
והשתלטתי עליו כי אין מי שעומד מול יורש הדרקון הגדול.

אני נשאר קיים כמו הקוסמוס ואפילו בחלום כי כשאני חולם לכם יש
סיוטים אם תעצבנו אותי אז תצטרכו להיזהר כי אני אהיה אחריכם
כמו מרגל של הוד מלכותה המלכה

מלכת היקום, לא זאת של אנגליה כי היא כבר זקנה ומלכתי עוד
צעירה כמו אירידיאל מלכת מלכי האלפים שאת העתיד רואה גם בלי
כדור של בדולח אבל אני לא צריך לראות את העתיד אני שולט ואותו
אני משליט...
כי אני השליט של היקום האסטראלי כמו שארתור שלט בבריטניה.

אבל תמיד יש לי כוח כן תמיד אני נשאר כמו שלפיטרין תמיד יהיו
הקעקועים ועכשיו נגמרה המלחמה הגדולה, אופס, הנה היא שוב
מתחילה.

נגמר זמנו של האדם כי הנבואות מתחילות להתגשם אבל עדיין נישאר
ונמשיך להילחם כי הגזע האנושי עקשן כמו גמד ישן ששתה והשתכר עד
נשימתו ועכשיו אנחנו נלחמים ובים באדמה ובאוויר אנו שולטים כי
אנחנו לא מסתמכים על טכנולוגיה אלא על קישורי החיים שנרכשו
בשנים של עבודה אפילו שאני צעיר אני זקן כמו פלידה, כמו אנרגיה
אני לא נגמר ולא מתחיל אני פשוט קיים ומתגלגל מדור לדור עם
התקופה אני נשאר בשלטון וממשיך להכתיב את החיים עצמם.

אני מוכן לפעולה אפילו אם אין לי 8 שעות שינה, אני צריך רק קצת
עצבים ואז תפסו מרחק או שתאבדו לעולם לא יישאר אפילו מגן דוד
מהחליפה כמו של אילן האסטרונאוט הגיבור היהודי הראשון בחלל
שנעזר בטכנולוגיה ובתאוצה מוגברת, חברים שלי בטלפורתציה
משתמשים ולחלל מגיעים ואין לי בעיה אני לא צריך את החלל רק את
החלל הפנימי שלי, שכאן מלא במידע אבל חסר אהבה, כן לי אין פה
שום דבר, אני לבד מרצון ומצער, כי לפגוע באחרים אני לא רוצה
וזה
מה שפה בסוף יקרה כי אחרי יש רק רע שעוקב ומנסה לפגוע בחיים
ובמוות ששיניהם בבעיה, אבל עדיין שוקדים על טקסים חסרי פשר
שלא עושים כלום חוץ מלהוריד מעל אנשים רגשות אשם על זה שהם
נטשו את המתים לפעלם ולחיים אין שום סיבה לחיות למרות שהעולם
להם נוצר ועל כן אנחנו חייבים להם לעזור, לגרום להם להבין מה
מותר, מה אסור כי לכך אנחנו משמשים בתקופות מייאשות אלו שבהן
אנחנו חיים ועמים נרדפים למרות שהם כולם אחים ואין פה טוב יותר
או פחות, כולם גרועים באותה הרמה למרות שיש כאלה שלנטיות
מתנגדים וזה טוב כי לעולם הם עוזרים ומייעלים את חייהם של
כולם.

לפוליטיקאים אין מקום עם שאיפות לכוח יותר מסאורון והגדר
שמסביב לכנסת משמשת הגנה מגנבים שלא יצאו משם ויבואו אלינו
וייקחו את חיינו ויהרסו את נשמתנו ויגרמו לבעיות כלכליות
ואחרות כמו החזרת שטחים שלאנשים שייכים במצב של היום אנרכיה
עדיפה מדמוקרטיה או דיקטטורה או שאין כבר הבדל.

הכול כאן נמכר במחיר אין סופי, המשאבים של הכוכב לאט נגמרים
וכשזה יקרה אז אנחנו אבודים והכוכב יעלם וארקדיה תינטש כמו
שנטשו את הצד השני של הכוכב, נו אתם יודעים, הצד של הרוגע
והחיים, הצד חסר צרות לפחות לא כאלה שהיום עלינו מעיקות כמו
כספים או פשע או מלחמות, זה לא משנה כי התנ"ך כבר לא נחשב
ליהודים אפילו שזה ספר החוקים העליון, הרבנים קובעים חוקים
טיפשיים שלאף אחד לא עוזרים והחיים עדיין משעממים למרות כל זה
אנחנו עוד חיים בשעמום של העולם כמו כולם היחידים שמעניינים הם
הפריקים שכאן חיים עם מוזיקה חיה וכוח שנוצר בשנים של פוגו
הריקוד היחיד שמעניין כי בו
יש מידע, מנצח ומפסיד ומי שלא יודע או יכול מתנגד ואז נוצרים
עוד חוקים שלאף אחד לא עזרו ולא עוזרים, כי אני תמיד אביא
לעולם חיים
כי אני בעניינים ואפילו חודים של עפרון מכני נגמרים, 0.7 לא
קיים
חוץ מבקצה של העולם(שמאלה) ועד אז חייבים לכתוב עם עט שמבזבז
דפים על כל טעות שעושים.

הפוליטיקה של החיים ממשיכה- מי בימין, מי בשמאל, האור והצל,
אני לא שייך כי אני פה באמצע בין חושך ואור, בין טוב ורע תמיד
באמצע, טוב אז אולי למעלה, אבל מה זה משנה, החיים ממשיכים
והלימודים באים לעזור אבל עוזרים רק למורים, לקבל תקציבים
למרות שהם כבוד לא נותנים, חיים לא מרשים ואותנו מנסים להפוך
לחיילים כמו דיקטטורה עם תלבושת אחידה וחוקים כמו הגבלת צבעים
או פירסינג בגבה, כי המורים- עוד לא הפנימו שגופו של אדם שלו
כמו מבצרו ואם ברצונו לשנותו זאת זכותו ואלה שלחוקים מתנגדים
הופכים למטרות ונופלים מהשמיים כמו ברווזים בעונת הציד שנפגעו
מכדור של מורה, זכר או
נקבה, זה לא משנה כי בחיים יש עליות ומורדות ואני נמצא באמצע
בלי להשתפר או ליפול, אני גדול אבל קטן.

מעגל אנרגיה כאן נסגר ביני לבין שאר החברים, מעגל של ילדים
שיעלה לגדולה, לעליונות, מצוינות לשלמות בחברות בחיים כמו
בקיום צריך אזור בין טוב ורע ושם אני נמצא, מאזן ומשלים לא אני
לא מגזים אני מדהים- אני משלים, בין החיים והמוות, אני מכריז
שלא תמצאו אחד כמוני.
יש דומים אבל אני יחיד כמו אלדין- יהלום לא מלוטש עם כוח, מוח
בלי לשכוח שהכוח הכי חזק נשלט עם האנרגיה של המישור האסטראלי
לא בדרום, במרום  שם אין חום או קור, רק תחושת סיפוק, כמו אחרי
התרוקנות ולא מאוננות.

מה קרה לעולם? האמת כבר לא קיימת רק השקר עוד קיים בעולם בכולו
מתאים לכולם חוץ מאשר לחיים בעולם האמיתי זה שטותי, מהותי,
כולם חיים באשליה של נוחות ואפילו בנכות יש נוחות כי לא צריך
להתאמץ ולשפר את עצמך, לשקוע ברחמים עצמיים כי אין כבר כוח
לשרוד, וללמוד עוד... ועוד מידע לא יעיל, אף אחד לא יוכל כשלא
יהיו מחשבים, או חנויות או חשמל, הכל נפל!
ואף אחד כמעט לא יודע להישתמש בנשק קר, לא מדבר על סכין כמו
ערס שנפל מולי וניסה להינצל מהכוח, חסר מוח כי אני בחרב או
פגיון עם שריון או גרזן ומגן כמו הנסיך ווליאנט אני שולט בנשק
כמו בידי ורגלי ומשליט את כוחי בלי לשלוט או לאיים כי אני לא
בריון כמו ההמון בלי לישון או לאכול.
אני לא ספרדי ולא אשכנזי, אני עצמי כי ככה הוחלט ביקום הגורלות
שנשלט ע"י המעגל העליון, צריך להיות תמיד בהיכון כי כאן מתחיל
המירוץ ובבוץ של אוץ אני בבית, אפילו בלי נעלי העקב האדומות
שעל השאר שומרות כמו פלוגות הגבול שעל המדינה מגנות ממעברם של
מחבלים שמהאיסלם מתקיפים למרות שהם מאיתנו יצאו כמו הנצרות.
כן ישו היהודי הנצור שעל חיו יצרו ת'דת שעכשיו מצטרפת לקרב על
הזהות או התרבות והאמונה של הרוב מהרחוב ועד לבעל האוב של
העוצר שעכשיו הוא חוזר למצב של חיות מושהת בעט שכתב את הספרים
שהיום הם פורסמו בפנטזיה עוצמתית שנוצרה בלאוט, אני חי בעולם
שלא הושלם מעולם ולעולם, החיים יגמרו בזמני עם לא יוגשמו
הנבואות.