ערן הוד / מתוך עיניי |
בת אלפי שנים,
יושבת,
ומביטה על המתרחש בחוץ, מבפנים.
נבונה היא,
אך אינה מבינה -
מדוע ממשיכה ומתנגנת המנגינה?
באין משמעות,
הרי שאין בה טעם עוד.
אז מדוע הולכים אתם?
הולכים, וממשיכים לרקוד.
עברו ימים, חלפו שנים,
ועדיין מביטה היא מתוך עיניי
ובוכה דמעות אדם תמים.
ואני - איתה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|