אל העולם שבניתי
הרשתי רק ליפים להכנס
שעות ביליתי במטרה
לנסות להבין את הלך מחשבתי
אבל היא
כבר מזמן התייאשה וברחה.
כשסיימתי עם הנסיונות המגוחכים
החלטתי שעדיף לסיים
ברוח טובה
ולא להציק.
אבל עדיין היתה שנאה
כי העולם היה ריק
ורק אני הייתי שם
ורק אלוהים יודע אם זה היה מלא.
והשנאה חדרה אל האויר
של מחוץ לעולם
והתפשטה התפשטות מופשטת
ורסיסיה התפזרו בחלל
והפכו לגוף אחד שהוא השאול.
והרוע הצטרף לשאול ויצר שטן
והשטן חלף בין האנשים וחיפש קורבן
והתקווה חשבה להעלם
כי ממילא אין יותר עתיד
וכשהתקווה גם היא מאבדת את התקווה
הופכת לשנאה
ואז, אפילו אלוהים
מפחד להתקרב.