|
תחילת הדרך והם יוצאים
תחילה מבולבלים קצת חוששים
ספקות צצות ובין רגע נעלמות
כי עוצמים הם עיניים ונותנים עצמם לכל
מאמינים שבסוף יגיעו למקום שאליו רוצים
אך עליו עדיין לא יודעים
כולם כאחד הולכים ביחד
לא יודעים לאן, לא יודעים מתי יגיעו
עוצמים עיניים ומאמינים
אחד בשני ובעצמם
לא מסתכלים מסביב
לא מסתכלים אחורה
לא חושבים הרבה
פשוט עושים
הם מחפשים אך לא יודעים מה
רואים אך לא מזהים
שומעים ולא מפענחים
ובכל זאת ממשיכים
מול עצמם ניצבים
ואותם הם עוברים
כבר מזמן עקפו
ועודם ממשיכים
הסוף קרב והם לא יודעים
כי עיניהם עצומות ואוזניהם אטומות
הם הולכו שולל בדרך ללא מוצא
הלכו בעקבות האמונה
אחד בשני ובעצמם
אך זאת הם עדיין לא יודעים
אך מה יקרה שכן?
יחשבו על עצמם ולראשונה יפקחו עיניים
יביטו סביב וכל אחד לדרכו יפנה
יאמרו שלום ומעכשיו כל אחד בדרכו שלו
עם האמונה בעצמו. |
|
|
באמצע הסדר שלי
נעלמה וכולם
נורא הופתעו
שפתאום היא
הופיעה ואמרה
"מצאתי את המזלג
שלי", רק אני לא
הייתי מופתע.
וגם אבא שלי.
החבר של שלי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.