היא רקדה בלהט על הרחבה הבוהקת. אנשים מפזזים לידה, שולחים
ידיים חמדניות אל בטנה החשופה ואל שערה הגולש כבדרך אגב.
התמקדתי רק בה ממרום מושבי על כסאות העץ הגבוהים של הבר. לא
היה כלום מלבדה בשבילי, מנענעת את גופה החטוב בגלים כגבעול דק
ברוח, חזה העגול הגדול רוטט, עולה ויורד בקצב המוזיקה.

כששכבנו הזעתי נורא. היא רכבה עלי וצרחה כמו שדה מהגיהינום
ואני תפסתי את שדיה הגדולים ומעכתי ומיששתי אותם כמו בצק של
עוגה. היה להם מרקם עדין ורך מהסוג שמחליק מהיד. היא עצמה
עיניים והרימה את הראש שלה למעלה בחושניות, מאפשרת לי לבדוק
היטב, לרדת לעומקם של דברים.
פתאום גמרתי. היא גנחה בסיפוק כשהנוזל החם הציף את מבושיה.
הייתי כל כך עסוק שלא הרגשתי. לא ידעתי בכלל שהנה זה מגיע. היא
ירדה אל פרצופי ונישקה את עיני ואת שפתי ואני רק חשבתי על
השדיים הרכים שלה שהתחככו בחזי. היא נרדמה מיד.
כשהרגשתי את נשימתה היציבה ניגשתי למלאכה בלי להתעכב. ללא
היסוס. ללא חרטה. אסור אף פעם לחכות. אם מחכים מרחמים.
וכשמרחמים יותר מדי כבר לא רוצים ליצור.
לחצתי על השקע שבין צווארה הדק לחזה והחרכים הדקים נפתחו כמו
חיכו שאחשוף אותם. זה היה קל כל כך. קילפתי את השדיים מהגוף
הישן מותיר רק משטח חלק של עצמות ועור מתוח. התחלתי ללוש אותם
ותהיתי מה יצא הפעם. הרגשתי את הצורה מתגבשת בין אצבעותיי.
הדלקתי את האור בשירותים והתיישבתי על האסלה הקרה. הנחתי שד
אחד לבד בצד והתחלתי לטפל באחר בעדינות ובריכוז. אחרי שעה
סיימתי ברבור ולוויתן כחול ועגול. הנחתי אותם על המדף בשירותים
ליד הנרות המעוצבים והאקונומיקה והלכתי לישון.