סמרק אבוק / היער |
מפלת ארנים נגועי הסער
ודביר לאשוחים מזקינים וקודרים
לגפרים החולמים חלום, מאפילים.
החרדון התפרקד, כי פיגר מלכת.
ושממית מזהבת שוקדת על רשתה.
העכן הכהה הלן בשלכת
מתחמם ואורב לציפור עד גשתה.
לשם הובילני, וזמן לא אדע
כי עיניי מכוסות ומובטל האישון
בדרכי כסומא אך אין כל חרדה
האומן של גופי, האומן הראשון.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|