אני יודע. אני מניח שלעולם לא תקראי את זה. ונכון שרוב אם לא
כל מה שאני כותב כאן, נכתב על בנות, אבל עדיין. מעולם, למרות
שזה אולי נראה כך, זה לא נכתב למישהי ספציפית, ומעולם לא היו
אילו דברים של תקווה. אז נכון שאני מושפע בקלות, בעיקר אחרי
שאני רואה סרטים, אבל אני מקווה שזאת השפעה לטובה. באמת,  כי
עכשיו אני שואל אותך אם אולי את רוצה להיות איתי. לא בקשה, לא
תחנונים. לא, אני לא מאוהב בך כבר מהילדות, ואני גם לא בוכה
בכי תמרורים, על זה שכרגע זה לא ממש מתאים לך חבר. אני פשוט
שואל. שואל כדי לדעת, שואל כי אני רוצה. שואל כי אני רוצה
אותך. נכון, אני יודע. אני די בחור מסכן כזה, מלא צרות ובעיות.
ועדיין, לא יודע. אני משער לפחות שקיים הסיכוי הקל שבסיכויים
שאת מעוניינת. אלא אם יש לך חבר. האמת, אני לא חושב שמעולם
חשבתי על זה. למרות שאני זוכר בבירור שמישהו אמר לי, ואני די
מניח שהדחקתי את זה. חוץ ממך, אין מישהי אחרת. אני לא יכול
לחשוב על אף אחת, וככה. שאם וכשתגידי לא. אני אהיה שבור
כפליים. כי אופציות אחרות אין. ובכלל מי רוצה אופציות אחרות.
אני, אחרי אני מודה זמן רב ביותר שלקח לי לקלוט את זה, ובטח
בתזמון הכי גרוע שיכול להיות. רוצה אותך. אני יודע, אני יודע
שזה לא יחזיק מעמד. שחוץ מקצת רגשות שתקועים באמצע, ואני מקווה
שעדיין נשארו בך כלפיי. אנחנו לגמרי לא מתאימים. את הרבה יותר
מדי טובה בשבילי, ושיגרה בחיים לא תצליח בנינו. כל מה שיש, זה
שאני רוצה אותך. וככה, שאולי. בניגוד לכל כללי ההיגיון והיקום,
אולי תתני לי לילה אחד. לא חיים, לא אהבה חסרת גבול. רק לילה
אחד של אהבה חסרת תנאים. לילה ששיך לרגשות. לא של סקס, לא של
מילים. טוב אולי קצת מילים. ואולי גם קצת סקס, אבל בעיקר. לילה
אחד אמיתי. מי בעצם צריך יותר.


הערת הכותב המתוסכל
אח, אלוהים...נהפכתי לעוד אחד מאלה שכותבים דברים רגשניים
וקצרים. אישה מה עשית לי...