דברי ברור ילדה, אמרי מה שיש לך, הוציאי זאת אלי, כן ממש לפה
כמו בכדור סל. אני שומע, מקשיב, מה שאת רק רוצה, רק גשי ישר
לנקודה, אני לא מאלו שמבינים ברמזים, את יכולה לעשות כל תנועה
שאת רוצה בפרצוף שלך אבל אני לא מבין, גם הרמת הגבות לא אומרת
לי דבר. אם יש לך מה לומר דברי, אני כולי פה בשבילך. אל תהססי,
אני לא מפחד מהאמת. גם אם היא קשה אני מוכן לשמוע, מה זה מוכן,
אני כולי ציפיה לשמוע את שיש לך לומר, אז קדימה עשי את הצעד,
תגידי את שאת רוצה לומר, אין בושה באמת, את יודעת שאני לא
מסוגל לסבול שקרים גם אם הם קטנים, אז דברי ילדה, אמרי כל שיש
לך. את יודעת שאני לא מבין אם לא אומרים ברור מה רוצים, את
יודעת שזה לא קשור לניסיון לגיל או לכל דבר אחר, אם יש לך מה
לומר דברי בשביל זה נוצר הפה, זה לא רק בשביל הנשיקות הקטנות
והגדולות של החיים, הפה נועד לקשר בין שני אנשים, ואני מבטיח
להקשיב ולשמוע כל מילה ואם יהיה צורך לשאול אותך מה את בעצם
רוצה לומר אם תרגישי שאת מלהגת ולא ממש אומרת, קדימה ילדה שלי
דברי איתי לחשי תצעקי אבל אל תרמזי, אל תחשבי שאני טוב
בניחושים כי הצלחתי פה ושם לחשוב מה שאת חושבת לחוש את מה שאת
חשה, אם יש לך מה לומר לי אוזני פה, עיני פה ואני פה בשבילך
לשמוע גם אם כל הזמן יעצר כרגע, גם אם כל העולם יהיה לפני
פיצוץ אני פה בשביל לשמוע מה יש לך לומר לי, אז רק דברי.

סוף סוף הוא השתתק, מה אני יכולה לומר לו, למה הוא לא מבין שזה
מאוד קל לומר לי לומר את שבראשי, לומר את שבליבי, למה הוא לא
מבין שהחלק הכי קשה הוא להוציא את המילה מהפה, למה הוא לא יודע
שלכל מילה יש את הטעם שלה את החלק שבה היא מחייבת אותי, למה
בדיוק כאשר הוא משכנע אותי לומר לו, והמילה כמעט וחולפת ביעף
מעל הלשון בדרכה החוצה אני שוב לוקחת נשימה עמוקה ונועצת בו
עיני עגל ושותקת. למה הוא כל הזמן ממתין שאני אומר, אדבר,
אלחש, אצעק, למה הוא יודע כל כך טוב לדבר, למה הוא יודע לדבר
ברור כל כך על מה הוא רוצה, מה הם החלומות שלו, מה הם הדמיונות
שלו. למה הוא יכול לספר לי כל מה שרק עובר עליו ולהוציא בעזרת
המילים את כל הרגש שהוא חש כאשר קרה דבר זה או אחר ואילו אני
יכולה לעשות זאת רק בשתיקה, מה לא ניסיתי לומר להסביר, ותמיד
זה לא יצא כמו שרציתי שיצא, ותמיד כאשר סיפרתי מהר אולי יצא
עכבר, והוא תמיד הביט בי בעינים לא מבינות, הוא לא הצליח להין
למה מישפט שאמרו לי גרם לי למרר בבכי שעה ארוכה ורק חיבק כי זה
מה שהוא יודע לעשות, הוא יודע לחבק חזק כל כך, ולנשק וללטף עד
שאני נרגעת, ואז הוא חייב לשאול כי הוא לא מבין ורוצה להבין
ורוצה להיות ביחד איתי כחלק ממה שהיה לי, אבל הוא לא מבין
שאצלי זה פשוט לא יוצא, המילים לא מחליקות לי על הלשון, וכאשר
אני כבר רוצה לצעוק, רוצה ללחוש, רוצה להשמיע בפניו רק חלק
מהסיפור אני נעצרת כי כל מילה לא מתאימה וכי מה שיוצא החוצה
סוף סוף זה בדיוק מה שלא רציתי שיצא, ואז הוא שוב מראה איזה
פרצוף של הבנה, בסגנון אז זה כל הסיפור, למה הוא לא מצליח
להבין שזה אפילו מלא חלק קטן מהסיפור, שזה ההתחלה, האמצע
ואפילו לא חלק קטן מהסוף, והעינים שלי מנסות לספר לא מה שהפה
לא הצליח והוא לא מצליח לקרוא בין השורות, הוא לא מצליח לחוש
את הרגשות ולא מבין מה אומרות אצלי הדמעות.

שוב מביטה בי במבט שאומר הכל ולא אומר כלום, שוב העינים
מאשימות אותי באי הבנה, ואני מנסה. היא לא יודעת כמה אני מנסה
להבין מה היא באמת אומרת, אני לא טיפש אני רואה שמה שהיא אמרה
הוא בקושי סיכום מקוצר של הסיפור אבל אני לא יודע לקרוא אותה,
כל כך הרבה זמן ביחד, מכירים, חברים, ידידים, תלמידים, היינו
ביחד אפילו חיילים ועדיין אני לא מסוגל לקרוא את שעיניה מנסות
לספר לי, את שגופה לוחש לי בזעקה אילמת, אני רואה את ידיה
הקטנות זזות יותר מהר משפתותיה, מנסות לומר לי את מה שהפה שלה
מנסה להוציא בכוח, אני רואה את האצבעות זזות ונימתחות כאילו
מחזיקות את הסיפור המלא ומנסות להראות לי אותו ולהשמיע אותו
לעולם במן סוג של פנטומימה, אולם כל שהן אומרות לי הוא אויר
וריק. אני כל כך רוצה להבין אותה, למה היא לא יכולה לומר את
זה. למה היא לא יכולה לתרגם את מה שעבר עליה רק לפני כמה דקות
כאשר הגיע אלי בריצה כולה רועדת, מזיעה מריצה שנראת כאילו
הייתה נצח, ועכשיו היא עומדת מולי, מנסה להסביר שהיא חשבה
שראתה ואולי לא והמילים לא יוצאות לה מהפה והתסכול מוציא את
הדמעות והיא מחזיקה אותי ואני אותה.

אני חשה אותו כל כך צמוד רוצה ככל כך לומר ולא יכולה, רוצה
לדבר, רוצה להוציא את מה שאני חשה, את הרגש, את העוצמה, את
הפחד, האימה, החיוך, הנשימה, את הכל אני רוצה. אולם המילים
רצות מהר מידי בראש, הגוף שלי יודע לשדר את שאני חשה אבל הפה
נשאר קפוץ כל כל כך, דממה בקושי מילה או שתיים יוצאות ממני,
פורצות כגל ים סוער אולם מייד חוזרות נופלות כגל הנשבר על סלעי
הים, איך ניתן לומר את התחושה הנוראה-נפלאה שחוויתי. איך ניתן
לתאר את שהיה אך לפני רגע אחד, ואני כל כך רוצה לשתף אותו,
לצרף אותו אלי והוא נשאר כאי בודד בין הגלים המתנפצים ודממה,
וידו אוחזת בידי וידי בידו, ואני מביטה בעיניו השואלות ושותקת
בוחרת שוב בדממה.