ביום שישי האחרון הייתה מסיבה, וכמו תמיד הלכתי.
אבל הפעם היה שונה - היה פשוט משעמם! אבל נורא משעמם.
לא הכרתי אף אחד חוץ משלושה אנשים וגם איתם לא היה לי כוח
לדבר.
חיכיתי שיגיעו כמה חברים כדי שיהיה לי עם מי לדבר, אבל הם לא
הגיעו.

מרוב שעמום החלטתי לשחק קצת, הסתכלתי  על החדר, על האנשים, על
הנשים וחיפשתי משהו יוצא דופן, וכל מה שמצאת היה רגיל.
בחרתי בבחורה רגילה, התיישבתי לידה והתחלנו לדבר.
היא הייתה נחמדה וכמוני היא לא הכירה שם הרבה אנשים, דיברנו אל
תוך הלילה שיחה רגילה. עם שאלות רגילות ותשובות רגילות.
בערך בשעה 5 בבוקר מרוב  שעמום כשהיינו היחידים שנשארנו,
שהבחורה שארגנה את המסיבה כבר ישנה, ושנינו שכבנו על מזרן,
הסתכלתי לה בעיניים ונדהמתי- היו שם כל כך הרבה צבעים, כל כך
הרבה גוונים.
היא צחקה ושאלה אותי על מה אני מסתכל, על העניים שלך עניתי.
הן יוצאות דופי, ממש יפות הוספתי.
שוב היא צחקה ואני חייכתי נבוך.
ידי שליטפה לה את הבטן החליקה למטה לרגלה וידי השנייה שיחקה
בשערה, היא פיסקה את שפתייה ואני הורדתי את שפתי לנשיקה.
נשיקה רגילה לחלוטין.
קמתי ניצחתי ועזבתי.