תתלבשי, את אומרת לעצמך. משתהה, ואז מרימה את החולצה שלך
שנזרקה קודם, כשלא את ולא הוא שמתם לב, ועכשיו מגששת אליה יד
אילמת בחשיכה.
נו, נו, תתלבשי. גם קר גם מוזר. הוא ישן. נוחר נחירות שקטות.
יש להן קצב. פ.פ. פפפפ. פ.פ.  פפפפ. פ.פ. פפפפ. קצר. קצר.
ארווווך.
את מתרגלת לזה, ולובשת שרוול ראשון בהתאם לקצב שמכתיב ההוא
שישן שם. פ.פ. שרוול טאק-טאק. פ.פ. שרוול טאק-טאק. פפפפ. ראש
טאק-טאק. יפה, את נותנת לעצמך ציון, מחפשת את התחתונים שלך.
נזכרת שבאת בלי. אז מכנס. ומהר. אל תתייחסי לנחירות, אחרת זה
לא ייגמר.
יופי. את מוכנה לבריחה הגדולה. ומה את עושה כאן בכלל? ומי אמר
לך להרגיש בודדה? יומולדת, את תפריחי לאוויר את התשובה, אבל לא
תסתפקי בה. מיליוני אנשים, ומכולם - בחרת נוחר. יפה. יפה לך.
עכשיו תחפשי את הדלת, מנעול, מדרגות לא שלך. מונית ב-3 זה עסק
לא קל. הנהג מסריח. הוא שואל. את תגידי לאן. בראש הכל מתערבב
עם היין שהתיישן, אך לא ממש נרדם - ומתחיל להראות אותותיו
מחדש. את חושבת - בקיץ שעבר - איפה הייתי? עם מי? לדעתך זה זמן
טוב - ימי הולדת - לעשות אז פסק זמן ולבדוק אם השגת מה שרצית.
גם אז היית בודדה, את נזכרת, או שגם זו הדחקה. היה נוחר אחר?
ממשיכים בנסיעה, שהפכה מיותרת, יכולת ללכת ברגל. אוויר וכאלה.
לנשום כמה גרושים. לפגוש בקבוצת ילדים רועשת. 3 בבוקר, לא
מעניין אותם בכלל. יכולת לעבור דרך הרחוב השני דווקא. סתם, כי
יום הולדת ומותר לשנות, ואז לראות מישהו שלא מכירה עדיין,
בטעות כזאת, כי לא תכננת. ואיזה מוזר ששנינו כאן, את תגידי.
אני תמיד פה. מה? גר? לא, הוא יצחק כתגובה, פה - בגינה מאחור,
את לא רואה? רואה, רואה.
רואה פיקוסים ושדרה. לא, לא זה. ההיא שם. נסתרת. נחבאת בין
בניינים. פינה ירוקה באמצע כל השבילים העירוניים. מפלט לכלבה.
כלבה נחמדה. חומה. אוזן אחת לבנה. את לא מלטפת כלבים לא שלך.
מחבבת, אבל שומרת על זכות הנגיעה רק לך. ואז תנסי להסביר לעצמך
את זה שנוחר שם.  זה שעכשיו...הרגע... ממש. והלכת.)
15.80. הנהג מחפש את העודף. את אומרת עזוב, רק תסע. תעזור
לגברת אחרת. כבר לא צריכה לדאוג ולא צריכה להרגיש מחוייבת.
מונית. סה-טו. לא מתרגשת. מחר, להוא שנוחר, תהייה בבוקר הפתעה
נעלמת. ועכשיו תנשמי. בסוף לא הלכת דרך הרחוב השני. ואחד,
מטייל עם כלבה, אינו שלי.  ואת? מה תעשי?
תכבי את הנר, והפעם תבקשי.