|
אילו רק יכולתי לחיות על פי הרצונות שלי
ולא על פי הדחפים ההרסניים שדוחפים אותי
לתוך בורות חשוכים של ריק, של סרחון.
בורות שהאור הקטן שבקצה הולך ונהיה קטן יותר מיום ליום.
הפחד אוחז בי שיום יבוא ואני כבר לא אדע למצוא את הפתח
לעולם מלא יותר ,עולם שבו אנשים יודעים גם מהו אושר אמיתי,
ומהי אהבת אמת ,אהבה ללא גבולות, נתינה ללא שום אנטרס.
האור הקטן הוא התקווה היחידה ,
התקווה שלשמה שווה לקום בבוקר.
התקווה שבדיוק מעבר לפינה מחכה אהבת חיי
שאהיה מוכן להקריב את חיי למענה.
התקווה שיום יבוא וכל פחדיי יסוגו ובמקומם
נפשי תתמלא השראה ותשוקה
ליצור משהו שיצליח לבטא את מחשבותי ורגשותיי. |
|
|
"וביום חגיגי
ומהולל זה, אני
פונה אליכם,
ההמונים, פונה
בקריאות שאון
והדר, ומודיע
קבל עם ועדה,
במילים שיחקקו
בדפי ההסטוריה
לנצחי נצחים,
מילים שיזכרו
לעד ויזכו
לתהילת עולם,
מילים אשר..."
(ץ סופית, מתוך
נאומו לאחר שזכה
בתפקיד המשנה
לסגן גזבר ועד
הבית שלו) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.