לילה אפור.

לא רואה בחושך,
הפנים הניבטות אליי מן המראה - פני אדם זקן.
בן 37 וקשיש.
ישיש.
מישהו אי-שם חותך ורידים - אני שומע את רעש המים הזורמים
באמבטיה.
ביני ובינו או בינה מפרידים קיר או תקרה ורמי פורטיס ברקע.
הכאב שבצד שמאל, בחזה, מנבא אולי קירבה גדולה מהצפוי, ביני
לבין חותך הורידים הסמוי. הדמעות שהזלתי קודם מתייבשות כבר על
הכר, והפתוס שקדם להן מתפוגג לתוך עמימות דואבת.
מילים, מילים, מילין של מילים.
זרימת האותיות על מסך המחשב כזירמת הלילה הנמוג. שירה של חמש
בבוקר, ובעצם כבר שש.