היא ישבה שם, דוממת,
לא אומרת מילה.
פתאום, ראיתי אותה.
היא קרצה לי.
רציתי ללכת להרים אותה
אבל ידעתי שהיא מעבר להשג ידי.
היא הייתה, יפיפייה... מושכת.
גוף מוצק.
לבסוף, לא יכולתי להחזיק את עצמי ו
הלכתי לכיוונה.
סיכמנו שנינו על מחיר.
לקחתי אותה בידיים,
נסעתי הביתה,
שמתי אותה על השולחן ואז,
לאחר דקות מספר,
שפכתי לתוכה.
זה היה הוויסקי הכי טוב שטעמתי בחיים,
ואומרים שניקוד לא משנה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.