ושוב אחרי תקופה ארוכה
מישהי מצאה את האבן, היא שמעה עליה רבות.
גם היא החליטה שהאבן קסומה,
וגם אותה האבן שימחה בלי מאמץ.

יום אחד הנערה באה עצובה אל האבן,
הרימה אותה, אבל היא לא נהייתה שמחה,
אז האבן חיבקה אותה,
והעצב הפך לחיוך ולצחוק.

אחרי שבוע שוב באה הנערה אל האבן,
הרימה אותה, ושוב האבן חיבקה את הנערה,
הפעם הופיע חיוך קטן בלבד.

בפעם השלישית כשהנערה הרימה את האבן,
האבן חיבקה וחיבקה
אבל הנערה לא חייכה.
למרות כל הניסיונות
האבן לא הצליחה לגרום הקלה לנערה
אז הנערה פנתה אל האבן ושאלה, מה עוד תוכלי לעשות למעני
אולם לא ציפתה לתשובה.

היא הופתעה לשמוע את האבן עונה לה:
אני מצטערת, כל מה שיש לי להציע זה חיבוק,
אני מצטערת שאין לי איך לעזור לך,
אני סתם אבן.

סליחה.