רביעי 11.15   07.08.02
גופי מרגיש אותך אהובי.
אני מרגישה אותך על ידי.
ללא כסות.
ללא בשר וגידים.
מרגישה אותך על-ידי,
את חום נוכחותך, את הרעננות הקורנת ממך.
מרגישה את חיבוקך,
כמעט גם את נשיקות פיך.
כמעט את כל ארכך ורוחבך.

מרגישה אותך, עוטף אותי אל זרועותיך החשופות.
מרגישה את נשימתך על ערפי.
קיבורת זרועך מגנה עלי. אוהבת.
פניך מופנות אלי, ומעיניך קורנות אלי קרניים ממוקדות.
קרני אהבה ממוקדת.

מרגישה אותך. אתה אוהב אותי.
אהבתך יוצקת בי כוח.
אך אמור לי, מדוע ולמה אינך נראה?
אמור לי מה הסיבה שאינך קורם עור וגידים.
מה הסיבה שאתה מסתובב חופשי בעולמנו
ולא מטריח עצמך להיגלות לפני במלוא הדרך. (הדר).

מרגישה אותך,
אני פונה אנה ואנה,
מסתובבת בין כה וכה,
אך הכה וכה נשאר ריק.
רק הנוכחות החזקה שלך משתלטת.
מורגשת.
לא יכולה לעשות דבר.
אני כמו משותקת.
רק לחוש, להריח, לחוות.
זה מה שהותרת לי.

מרגישה אותך,
עוטף אותי, כולי.
זרועותיי כבדו, אצבעותיי בקושי נשמעות לי,
גופי יושב רופס על הכסא,
לבי נח לו במקומו, כמעט מגיע לקצה כלי הקיבולת.

אני עוצמת עיני, וכולך עלי.
עוצמת עיניי ואתה בתוכי, מעלי, אני נעלמת.
אני בתוכך.
אין לדעת מי הוא מי.
רק גופי עור וגידים קרום, יושב פה
כעדות.

אתה מסתובב לך חופשי,
מלפני מצדדי מעלי ומתחתי.
אתה חושב שבזה אני אהיה מסופקת.
אתה חושב שזהו, נגזרה עלי שתיקה.
נכון, אני שותקת. אין לי יותר מה לומר.
רק לחוות
את אי היותך.

רוצה אותך על ידי, רוצה אותך מוחשי, ממשי.
איך אברא אותך יש מאין?
אולי אם אמקד את כוח רצוני חזק, חזק,
אצמיד כדור אנרגיה קטן אל כדור אנרגיה קטן אחר,
תופיע מולי פתאום.
הנה אני מרגישה אותך על עיני.
הן כבדות.
נעצמות בעצמן
נושמת עמוק. מרגישה את שובל נוכחותך מסביב לפני.
אני מרגישה כחול, תכלת, שמיים, עננים.

אני מרגישה את שיערך הארוך, הבהיר,
כמו אינדיאני מרחף סביבי.
אתה האינדיאני שלי.
עיניך בוערות.
שחורות ועזות מבט, בתוך לובנן.
עורך חום אדום, שפתיך עבות,
שינייך לבנות צחות כשלג
שערך כמניפה מסביב שנינו.
אתה מרחף סביבי נוגע בי בחזי.
ודמעות עולות לי בעיני.
מתגעגעת.
נכספת.
אלייך האינדיאני.

גרמת לידי הימנית לרטוט.
בדיוק בקבורת זרועי.
הבנתי.
פשטתי אותה לצד.
הרטט עבר. חיבקת אותי.
אבי נכנס לחדר.
אבל אתה עוד נשארת איתי.
נוכחותך גורמת לשקט נעים בחדר.
שקט של קדושה. שישי, שבת.

הנה הרטט ממשיך. אתה רוצה לומר לי עוד משהו.
אבל הזמן תם.

אכוון עצמי אלייך פעם אחרת.
אמשיך להרגישך, אתה מלווני,
אתה גם תבוא איתי לחתונה של יעל?
תלווה את ביתי שחר ואותי?
תשמור על המכונית של איציק, שלא יאונה לנו כל רע.
אינדיאני שלי.
מאין הגעת?
בוודאי ראית אותי רוקדת עם אחיותיי המכשפות על ההר שם,
בוודאי קרה לי שם משהו.
כי בימים חמים אלו, אני מרגישה עצמי נחנקת. לפותה בחזי, גרוני.

יש צורך לי להצמיד בקבוק מים קרים להירגע.
חיברת לי את כל הקומפלקס הסבוך.
עלה בי הרהור כי אולי זו שרפה שנשרפתי,
או כוויה שנכוויתי.
עלתה בי המחשבה, אולי הייתי קרובה מידי לאותה מדורה גדולה.
והנה אתה בא, אינדיאני שלי, ומשלים לי את סובך המעגל.
משם אתה מגיע, משם אתה בא.
מאותם הרי חושך, שרק המכשפות מגיעות לשם.
רוקחות להן את מרקחתן.
ואתה הוא הפטרון.
אתה הוא החולש על כולנו.
אתה הוא השומר, המגן, המכוון.
והרי מימך באנו ללמוד. אתה לימדת וכיוונת אותנו בדרכינו.
דרכינו נפרדו, כל אחת פרחה לה למקום אחר בשושנת הרוחות.
אותי העדפת על פני כולן.
אתה איתי אינדיאני שלי.
אני איתך כל הזמן, אינדיאני.
אתה אינדיאני שלי.
אני שלך.
מה אני?
זאת אין לי לדעת.

הנה עולות בי דמעות ערגה אליך.
האינדיאני.

נעצמו עיני.
הכרתי התערפלה,
והנה ידך מושטת כנגדי.
אגרופך קפוץ
יהלום זוהר מנצנץ מבין אצבעותיך.
לאט, לאט, אצבעות כף ידך נפרשות
נפתחות במלואן.
היהלום בוהק במלוא עוזו.
כף ידך שטוחה אלי במלוא יפעתה.
אינדיאני שלי.

אתה מתחיל להתרחק.
אני מתחילה להתעורר.
היה שלום יקירי.
היה שלום אינדיאני שלי.
מקווה שתבוא שנית לבקרני.
מקווה שתשאיר לי משהו.
הבדידות קשה עלי.
אינדיאני שלי.
שחום עור שלי.
עיניים שחורות בוערות שלי.
שיער גולש הנפרש מעלי ועוטף אותי כמו שמיכה.
מרעיד את כל נימי לבי ונשמתי.
ידיך הטובות עוטפות אותי
אינדיאני שלי.
כולך נצמד אלי, שומר, מגן.

היה שלום אינדיאני...
וכבר רואה אותך מרחף בגלימתך הלבנה
ניגוד מושלם לעורך השחום,
מרחף לך, דואה אל מרחבי השמיים,
מעל ההרים, אל עבר העננים.
אינדיאני...
אינדי...
אינ...
אי...
א...
...

רביעי 11.15   07.08.02