סיפורנו התרחש לפני שנים רבות
כשהאדם היה עדיין חי במערות
וחיות הבית של היום היו עוד פראיות
זה הסיפור על חתול הפרא ארוך הזנב
שהיה מתהלך לבדו וכל המקומות היו שווים בעיניו

בזמן ההוא היה האדם חי עם אשתו במערה
ביום הוא צד, בלילה ישן
והיא ניקתה, בישלה וסירקה את שערה
יום אחד הבעירה אש כדי לבשל ארוחה
אש אשר למרחוק ראו את אורה
אמר כלב-הפרא: בוא חתול ונבדוק
אם הדבר מסוכן לנו אולי
אמר החתול: לא!
אני החתול המתהלך לבדו
וכל המקומות שווים בעיניי

הלך כלב-הפרא אל המערה
ושאל את האישה:
מהו הדבר אשר בכל יערות-הפרא מתפשט ריחו?
אמרה לו: נסה וראה- וזרקה עצם-כבש לעברו
ראה הכלב כי טוב וביקש עוד עצם נימוחה
אמרה האישה: עזור לאישי לצוד ביום
ולשמור על המערה בלילה
ואתן לך כמה עצמות שתחפוץ נפשך
אמר הכלב: כך יהיה, זחל לתוך המערה ונרדם
וכך הפך לידידו הראשון של האדם
מרחוק התבונן החתול על הנעשה וחשב:
הנה הערימה על הכלב,
אך אני פיקח יותר מבת האדם הפיקחית
הסתובב ושב אל יערות הפרא
מנפנף בזנבו בבדידותו הפראית

למחרת הבעירה האישה אש וייבשה בה עשבים
ישבה במערה והכינה מהם חבלים עבים
בינתיים חיות-הבר התקבצו ביער וניהלו אסיפה
סוס-הפרא התנדב לבדוק מה לכלב-הפרא קרה
אמר סוס-הפרא: בוא חתול ונבדוק
אם הכלב זקוק לנו אולי
אמר החתול: לא!
אני החתול המתהלך לבדו
וכל המקומות שווים בעיניי

הלך סוס-הפרא אל המערה
ושאל את האישה:
היכן כלב-הפרא שהיה כאן בערב לפני היום?
אמרה לו: באת בשביל העשב, לא הכלב, ונתנה לו לטעום
ראה הסוס כי טוב וביקש עוד ערימה
אמרה האישה: תן לאישי לרכב על גבך
כשהוא יוצא לציד
ואתן לך כמה עשב שתחפוץ נפשך
אמר הסוס: כך יהיה, הרכין ראשו בכניעה ונדם
וכך הפך למשרתו הראשון של האדם
מרחוק התבונן החתול על הנעשה וחשב:
הנה הערימה על הסוס,
אך אני פיקח יותר מבת האדם הפיקחית
הסתובב ושב אל יערות הפרא
מנפנף בזנבו בבדידותו הפראית

למחרת החליט החתול לבדוק את העניין לבד
עלה אל המערה והריח את החלב המתבשל בכד
ניגש אל האישה אך זו אמרה בעינים צוחקות:
איננו זקוקים לעוד משרתים או ידידים, ידינו מלאות
אמר החתול: אינני ידיד ואף אחד לא שולט עליי
כי אני החתול המתהלך לבדי
וכל המקומות שווים בעיניי
ביקש החתול להיכנס למערה
והאישה הציעה לו הצעה -
אם תאמר עליו מילת שבח כלשהי,
יוכל לשתות מהחלב ולהתחמם באש הנעימה
הסכים החתול ועל כך השביע אותה,
והיו לו עדים הוילון, כדי החלב והאש החמה

יום אחד התבשר חתול-הפרא כי לאישה יש תינוק חדש
עלה במוחו רעיון והוא למערה חש
מצא את האישה כשהיא אובדת עצות
התינוק הקטן לא הפסיק לצרוח ולבכות
העביר החתול את גבו וזנבו הרכים
תחת ידו של התינוק
אשר מיד הפסיק לבכות והתחיל לצחוק
ואז הבחינה האישה בעכבר רץ במערה
עלתה על שרפרף ובקול גדול צעקה
אך החתול לא איבד את עשתונותיו
בלי היסוס מיהר וזינק עליו
אמרה לו האישה: רב תודות לך,
הצחקת את תינוקי וצדת את העכבר הנורא
אתה אכן זריז ומוכשר כמו שאתה עיקש
ובאותו הרגע נפל הוילון,
נשברו כדי החלב וכבתה האש

כשחזרו האדם וכלבו מן הציד מצאו את החתול
כשהוא שותה חלב חם ומתחמם במערה
שאלו לפשר הדבר
והאישה סיפרה להם על העיסקה
אמר האדם: אם לא תצוד עכברים בהיותך במערה
אשליך עליך חפצים - זוג נעליים וגרזן קטן (ביחד שלשה)
אמר הכלב: אם לא תהיה חביב לתינוק בהיותך במערה
אנעץ בך את שיני ותמיד ארדוף אותך
הסכים החתול ואמר: העיסקה מקובלת עליי,
אך עדיין אני החתול המתהלך לבדו
וכל המקומות שווים בעיניי
כעסו האדם והכלב והבטיחו להתנקם
האדם זרק חפצים, הכלב הבריח את החתול
ומאז ועד היום כך עושים כל הגברים והכלבים אחריהם

והחתול? הוא רודף אחרי עכברים
ומשתדל להיות חביב לתינוקות רכים
ואתם יכולים לראות אותו מטייל בבדידותו הפראית
מנפנף בזנבו הפראי
כשהוא משתדל להתרחק מגברים וכלבים כדי לשמור על חייו
כי הוא החתול המתהלך לבדו
וכל המקומות שווים בעיניו



מבוסס על סיפורו של רודיארד קיפלינג, מתוך: "סיפורי ככה
וככה"