אריאל אפשטיין / כסיל |
אני
ברחי, נערה
מדוע את מתמהמהת?
לשוני מקלע
צרורות
רסיסי זכוכית
החורצים בבשרך.
הבהילו זגג,
מהרו נא
(חסר תקנה
אף חסר תועלת)
וריד שפקע
שוצף במורד
חלקלקותך הלבנה.
בהיעדר און
אצעד למצולות,
מבעד לשמשה
המתקערת מחזורית
אביט בך
גוססת
ל א י ט ך.
הים ודאי לא יחוש
בי מדמע,
זה הרוח מנסר בגלים:
"בכה, טיפש"
בוכה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|