השעון המעורר צילצל בדיוק ב-6:30, בד"כ לוקח לו זמן להתעורר
אבל היום הוא התעורר תוך שניות אחרי הכל היום זה לא יום רגיל.
הוא מתלבש, מסתרק ושם את הבושם שהיא קנתה לו ביום ההולדת שלו,
כפית דגושה של קפה, שתיים סוכר וקצת חלב ביחד עם מדור הספורט,
ככה הוא אוהב לפתוח את הבוקר אבל היום הוא מחליט לוותר על
התענוג הקבוע שלו. הראש שלו נדד למקומות אחרים, מה הוא יגיד
לה? יש לו כ"כ הרבה, במה הוא יתחיל?. בדיקה אחרונה ארנק,
מפתחות, משקפי שמש, תיק יש הכל אפשר לצאת לדרך. באוטו כרגיל
הרדיו מכוון על גלגל"צ אבל היום הוא מחליט לנסוע בשקט, הוא
מרגיש צורך לחשוב, אחרי הכל זהו לא יום רגיל. הרבה סרטים רצים
לו בראש עכשיו, גם המבחן שהוא עומד לעשות עוד חצי שעה
באוניברסיטה עובר שם אבל זאת הדאגה האחרונה שלו כרגע. הוא
מסיים את המבחן תוך שעה וחצי ולמרות שנותרה לו עוד שעה לבדיקה
עצמית של המבחן הוא מעדיף להימלט מהמקום כמה שיותר מהר, אחרי
הכל זהו לא יום רגיל. בחנות הפרחים הוא קונה 24 וורדים, "היא
בטוח תאהב" אומר לעצמו, הוא לא שכח שבאחת הפגישות הראשונות
שלהם היא גילתה לו על אהבתה לוורדים, הוא גם לא שכח שלא הפסיק
לאהוב אותה. הוא נכנס לאוטו במהירות ודוהר לכיוונה, הוא כבר לא
יכול לחכות, כל רכב או רמזור שמעכבים אותו זוכים למנת קללות
מכובדת ביותר. הנה, עוד 2 רחובות הוא מגיע והלב שלו מתחיל
לדפוק כאילו הוא בשיאה של ריצת מרתון. עוד רחוב אחד והם
ייפגשו, יש להם על הרבה דברים לדבר. הוא מחנה את האוטו, מכבה
את המנוע ולא זז, הגיע רגע האמת. לאחר 2 דקות קפואות הוא מחליט
לצאת. הוא מנגב את הזיעה שנוצרה בכפות ידיו על מכנסי הג'ינס
שלו, לוקח את הפרחים ויוצא מהאוטו. הוא עובר בשער הכניסה, הולך
מטרים ספורים ורואה אותה. הבכי פורץ ממנו והוא לא יכול להפסיק
הלחץ הכבד שהרגיש כל היום שבר אותו, אחרי הכל זהו לא יום רגיל.
זהו יום השנה למותה, היא נהרגה בתאונת דרכים. אם רק היה מצליח
להישאר ער ולא להירדם על ההגה...