מה אעשה אל מול פיותיהם הפעורים של הרחמים העצמיים?
עד מתי אבצע פיסות מליבי לגוזליי הרעבים?
ממרומי ניאגרה חצי ריקה
אני נשטפת למגע יד אדם
למקום בו הרעב משכיח
והצמא - נפלא!
יש לי אי... בביטני
שגם סכין הלחם אינה משגת
קהו שינייה מפרוסות חיי
והידיים ידיי אחר.
משק כתות לשונו
כגל הנשבר על חופי
חורשת... וזורעת,
יש לי אי... בזיכרוני
ועימו אני שוקעת.
אין מציל בבריכת המים הרדודים
ולכן אני טובעת
כובע ים על שערות ליבי
שנתפסו במשאבה
היה ודאי עוזר
אם לא היה כבר מאוחר
הייתי מסתננת גם דרך הרשת הזאת
וחוזרת אדם אחר.
ובחלוף הימים - קטנו צעדיי לכדי עמידה
ועל כל גב שנעלם באופק - התארכה השקיעה
מי מכביד על ליבי
לא אדע - אני
או כוח המשיכה? | 