נכתב ב-3.8.2000


ריק
אין לי אף אחד
רשמתי שמות של 11 אנשים שחשבתי שהיו או יהיו חלק מהחיים שלי
וממני
ואז מחקתי לאט לאט את כולם
אלה שלא רציתי אותם נמחקו
אלה שלא תיכננתי איתם קשר נמחקו
אלה שלא אהבתי נמחקו
אלה שלא היה איתם כלום מלבד קשר פיזי נמחקו
אלה שכבר לא רלוונטים לי עכשיו נמחקו
ואלה שבחיים לא ירצו אותי נמחקו
אז עם מה נשארתי
עם הרבה כלום
דף ריק
במחשב
שלא כמו בדף רגיל אם הייתי כותבת את השמות ואז מוחקת היה נשאר
סימן
אולי של טיפקס
או סתם מחק
או אולי קשקוש חפיפניקי מעל
אבל לא ככה במחשב
כתבתי ולחצתי בקספייס והנה
הופ
הכל ריק
נקי כמו שהיה מקודם
חדש
אבל רק אני יודעת שלפני שנייה היו רשומים שם אנשי המפתח בחיים
שלי
אולי לא מפתח
רגע
אני אנסח אחרת
אלא האנשים שהיו או יכלו להיות לי איתם דברים
ורק אני יודעת
מה קרה באמת עם כל אחד
ומה הרגשתי
או מרגישה
ומה רציתי שיהיה
או עדיין רוצה
והדף הזה, שהוא בכלל לא קיים באמת עד שלא יודפס
אם יודפס בכלל
הדף הזה שהוא כאילו כלום
דף ריק שפעם נכתבו עליו 11 שמות זכורים לטובה ולרעה כאחד
אבל בעצם הוא הרבה
וזה שמחקתי את השמות אחד אחד עד שלא נשאר לי שום שם
אומר הרבה מאד עליי
הוא אומר לי מה אני
ואיך אני עם אנשים
שאני אוהבת
ושאני אוהבת פחות
ושאני לא אוהבת בכלל
חלק המחיקות האלה היו אשמתי
חלק לא
חלק לא היו אשמת אף אחד
אבל בעיקר היה אשם ההיגיון שלי
שבגללו האנשים האלה
השמות
באמת נמחקו
גם מהדף וגם ממני
ולא רק ההיגיון אשם
גם הלב סיבך לפעמים את המצב
כשלא באמת רציתי
או רציתי יותר מידי
או רציתי הרבה בבת אחת
או סתם רציתי לא לרצות בכלל
אז אולי אני בנאדם מטומטם
שהורס כל דבר לפני שהתחיל
או כשהתחיל
או כשמסתיים
וגם אם היו זכרונות יפים אני משתדלת בבלי משים להדחיק אותם
לגמרי
והשמות האלה
האנשים שהיו שלי לפרקים
ארוכים
וקצרים
ושלמים
וקטועים
הם בכלל לא ניסו להלחם עליי
אולי רק אחד מהם
רק אחד
רגע
בעצם שניים
רק שניים
ואולי אולי אולי אפשר לומר שלושה
אז שלושה
רק שלושה
בעצם
יש סיבה טובה
אולי פגעתי
אולי התעלמתי
אולי אפילו התעלקתי
אבל כשזה נגמר זה נגמר
בדרך כלל
ולא היו נסיונות שיבה
בדרך כלל
ולא היו בכיות ותלונות
בדרך כלל
וזכרונות נשארו כשהיו ולא ניסו לשוב לחיים
חוץ משלוש פעמים
כשהשמות המשמעותיים האלה
ניסו לשוב ולהיות משמעותיים בעיניי
אבל זה לא כל כך הצליח
ביננו
כי בחירה זו בחירה
והחלטה זו החלטה
שנשארת כל החיים
כמעט
והיה שם אחד שרצה שנחזור
וחזרנו
וזה שוב נהרס
קצת הרבה בגללי
ומאז המצב נשאר כמו שהיה לפני הכל
כאילו נשכחה התקופה של הביחד
ונזכר רק הלבד
אבל גם הלבד הזה הוא ביחד
וביחד מוזר כזה שעדיף היותר מהביחד שהיה אז
והיה עוד אחר
אחר
שלא מזמן אמר שהוא רוצה לחזור למה שהיינו ממזמן
מאד ממזמן
והוא לא הבין
שעברתי הלאה
ושהתבגרתי
ושהתגברתי
ושהשתנתי
ושאולי אני לא רוצה אותו חלק ממני יותר
הוא לא הבין
ולא טרחתי להסביר יותר מידי
עדיף כך
בחוסר וודאות
כי אז תמיד אוכל להתחרט
והיה שם אחר
שרציתי לעיתים
לא תמיד
פעם כך ופעם כך
אבל התמסרתי לו בכל דרך וצורה אפשרית
בלי קשר להיגיון ומחשבה
ואז כשתפסתי את עצמי בידיים
הוא ניסה לשכנע אותי להשאר איתו
ולהשאר ביחד
וסירבתי
והוא סיפר לי מה עובר עליו
אבל נהייתי אטומה עוד מקודם
והוא אמר שלא יוותר
ושינסה
בהתשה
בשכנוע
בשרמנטיות מעושה
זה לא משנה
מלחמת חינם כמו שנאמר
אני החלטתי כבר לפני שהתחיל
כבר אז
פשוט שכחתי
נשכח מה שהיה
ונשכח מה שיהיה
ונשכח מה שיש עכשיו
ככה זה אצלי
עוברת הלאה
כאילו בשקט
בשלווה פנימית
בבטחון
ולא מגלה לאף אחד באמת
כמה חרטות יש לי
כל כך הרבה
שיש יותר דברים שהתחרטתי עליהם מדברים שאני שלמה איתם
אבל את זה רק אני יודעת
רק אני יודעת איך היה הכל נראה שונה אם רק שיקרתי פה
או אם רק הייתי אומרת את האמת
או אם רק הייתי משנה טיפה את הפרטים
מעגלת את הפינות
או אם רק הייתי שותקת פה ושם
או אם רק הייתי מדברת בזמן
או בכלל
אולי אם הייתי מישהי אחרת
אני לא יודעת
אולי רק לי קשה כל כך לעבור הלאה
אולי כי עברתי כל כך הרבה פעמים
עד שבמקום להסתגל ולהתרגל לזה
זה פוצע אותי עוד ועוד
יותר ויותר עמוק
עד שתכף יגמר הדם לנזול
ומי יודע
אם רק הייתי מחכה מעט בין מעבר למעבר
בין שם לשם
אולי הפצע הזה שבי
היה מספיק להגליד
ולהרפא כמעט לגמרי
חוץ מהצלקת
ואז
בפעם הבאה שהייתי נפצעת
זה היה כואב פחות
ואולי אפילו קצת נחמד
ויפה
כמו שיפה לראות דם נוזל
ומכתים את הבגדים
עד שנפסק מעצמו
ויש הרגשה חדשה כזו
של רעננות
אבל לא
זו אני בכל זאת
ועברתי שם שם כל כך מהר שאני כבר לא זוכרת אותם בקושי
וזה כואב לי עוד יותר
הרבה יותר
ממה שהיה כואב
אם הייתי מישהי אחרת.