יושב המלך על כס המלכות,
על ראשו כתר זהב, והוא עטור סמכות.
מחוקק חוקים, משפיל ומרים,
וכמובן שהכל בחזקת השרים.
יושב כך על כס של מלכות עצומה,
בתוך לב ליבה של הממלכה,
וכך הוא בונה בניינים אדירים,
לעולם לא מחריב, רק מרחיב אופקים.
יש לו הכל, מכל המשאבים:
כסף, זהב ושאר דברים טובים.
הוא מלך טוב לב, שחומל ואוהב.
מלך רם ונישא, גדול גיבור ונורא.
יש לו צבא של אנשי חיל חזקים,
שלכל ציווי ופקודה, בנאמנות הם נשמעים.
יש לו קשרים עם כל המדינות,
יש לו חכמה עצומה, ועוצמה של מאה חילות.
יושב המלך, חושב ומהרהר:
עד מתי אצטרך בכזה מצב להישאר?
הרי כל מה שיש לי לא שווה לי דבר,
אם אפילו נתין אחד שיהיה נאמן לי, לא נותר?
כולם בגדו בי, עזבו אותי כבר המון המון שנים.
נטשו את ממלכתי, הלכו לרעות בשדות אחרים.
לא חשבו על מה שיקרה להם בלי מלך שתומך.
לא תיארו לעצמם איך הרוע עליהם דורך.
הלכו כבר שנים ויובלות, הספיקו לעבור מסעות בכל ארבע כנפות.
אבל עם כל הצרות וכל הקשיים, הם בשלהם ממשיכים.
לא רוצים לחזור אל ממלכתי האהובה,
למרות שבליבם עדיין ישנה תקווה.
אך בכל צרה ובכל צוקה,
יודעים להאשים אותי ברוב עזות וחוצפה.
וכי הם יודעים את שעליי עובר?
וכי הם מבינים עד כמה אני מצטער?
הרי איזה מלך, טיפש ככל שיהיה,
יסלח לעמו על כזה מעשה?
איפה יוכלו למצוא מחסה,
אם לא בצל עץ הנותן מחסה?
ואני יושב כאן, מחכה שיחזרו,
אני יודע את כל מה שהם עברו.
וגם אני, לא פחות מצטער.
ושלא יחשבו שאצלי הכל עובר,
אני לא מוותר!
את כל אלו שפגעו בעמי, אני אצרור.
ולאלה שרדפו את בני, אעשה טרור.
לא אשכח אף אחד מאותם רודים,
לא אניח ידיי מכל חבל העמים!
אני ארדוף את כולם עד חורמה,
אגמול להם ברוב עורמה.
ואז כולם יכירו את עוצמתי הגדולה,
וידעו שאת עמי לא אתן לנפילה.
לא אשכח אף אחד מאותם קדושים וטהורים,
שמתו על קידוש שמי בהמון ייסורים.
לא אמתין אף רגע, ולו לרגע קטן,
כאשר יגיע יומו של השטן.
את חיילי אני מכין כבר עכשיו,
לקראת צאתם לגבורת קרב.
את עמדותיי מזמן כבר הכנתי,
את עריי, לפני שנים כבר גידרתי.
את חצריי, מילאתי מלכודות.
ואת טירותיי ביצרתי בתחמושות.
רק לדבר אחד אני מחכה,
שאת אות הקרב הוא מהווה.
לעמי היקר, שיחזור לגבול ארצו.
לכל נתין ונתין שישוב אל מלכו.
אני בינתיים יושב וממתין,
מתצפת על אותו עם עדין.
כל צעד ושעל מקרוב אני רואה.
כל מעשה שיעשה, על בוריו אני תוהה.
אז למה לך לסבול, עם יקר ונכחד?
עם לא אלמן, יחיד ומיוחד.
סגולתי מבין כל העמים, פנינה יקרה בין המוני גויים אכזריים.
שוב אליי, עמי האהוב. וכשתעשה כן, אני אליך אשוב.